בשנת 2010 לא פרסם העיתון "מקור ראשון" מודעה של האגודה לשמירת זכויות  הפרט, שזו לשונה:

"את מבולבלת?אתה מפחד?

רוצה לדבר על זה?יש עם מי לדבר

קו הקשר והמידע לקהילה הגאה. . . "

לפי הכתוב בכתב התביעה שהגישה האגודה, המודעה הייתה אמורה להתפרסם בעיתון סופ"ש בחודש מרץ 2010. בסוף השבוע בו הייתה המודעה אמורה להתפרסם, גילו באגודה, להפתעתם, שעל אף הסיכום בינם לבין מחלקת המודעות בעיתון – המודעה לא פורסמה. האגודה הגישה תביעה בשתי עילות: האחת – הפרת חוזה. השנייה – הפליה בקבלת שירותים ומוצרים (לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים).

האגודה, טענה שהיא מנסה לפנות לקהלים שונים, מתוך הכרה שהשאלה של זהות מינית חוצת מגדרים. המדובר, לדבריהם, במודעה סולידית לגמרי, אשר אינה מעוררת כל פרובוקציה. ועוד הוסיפה, שהעיתון עצמו מפרסם כתבות הנוגעות לקהילה הגאה. עפ"י העיתון בתגובה טען שהוסבר לאגודה במפורש שהמודעה תעלה רק באישורו של העורך הראשי. בעניין ההפליה, העיתון טען לכך שחוק ההפליה לא מתקיים לגביו, שכן מדובר בעיתון פרטי, בעל צביון מסוים (דתי-לאומי), אשר יכול להחליט מה מתאים לו ומה לא. מודעה, כך לדידם, אינה בגדר "שירות לציבור". פרסום מודעה כזו עלול לפגוע ברגשות הקוראים, ואף אם מדובר בפגיעה בחופש הביטוי של האגודה, יש לה מקומות אחרים לפרסם את עצמה.

שופטת השלום, אף שקבעה שחוק ההפליה חל במקרה זה, קבעה שהעיתון לא הפלה את האגודה. עפ"י פסק הדין, העיתון אכן עוסק בתחום הקהילה הלהט"בית, וזאת מתוך הכרה בקונפליקט של בני הקהילה הדתית החיים עם הקונפליקט הקשה. מדובר במודעה העומדת בניגוד להלכה היהודית (המדובר בגוף חילוני, נער או נערה שיפנו לאגודה עלולים למצוא עצמם מבולבלים יותר, כיוון שהאגודה אינה פועלת לפי ההלכה). על מודעת פרסומת לא חלה ההגנה החלה על פרסומים אחרים, ובמקרה זה – גובר חופש הקניין של העיתון.

לאחר ההפסד, הגישה האגודה ערעור, ולפני כשבוע, הפכה כב' הש' לבהר שרון מבית המשפט המחוזי בת"א את פסק הדין, וחייבה העיתון לשלם לאגודה לשמירת הפרט 50000₪ (+ 10000 ₪ הוצאות משפט, מה שמביא לסכום אותו תבעה האגודה לכתחילה בבית משפט שלום).

 

מה שמעניין, הוא לקרוא דווקא את הדברים שטען העיתון בתגובה לערעור. הטענה המובלעת לכל אורך הדרך היא שהאגודה מנסה "לנפח" (מילה שלי) את הסיפור מעבר לפרופורציות האמתיות שלו, להוציא אותו מגבולות המקרה הפרטי ו"לשוות לו נופך של מקרה בו הופרו,  לכאורה,  זכויות יסוד כלשהן" (ציטוט מס' 1 לתשובה לערעור). לטענת העיתון, המדובר במקרה פרטי, בעיתון בבעלות פרטית, שהינו בעל צביון ספציפי. האגודה,  שביקשה לפרסם את המודעה, אינה גוף דתי,  ונער או נערה אשר יפנו אליהם,  עלולים למצוא עצמם מבולבלים מהעצה שיתנו להם באגודה, כיוון שהאגודה היא גוף חילוני אשר אינה פועלת ברוח היהדות. וכמובן, העיתון אינו מפלה, הוא רק בוחר מה לפרסם כשהדברים נוגעים לקהילת הלהט"ב. כך,  למשל,  כתבו עורכי הדין של העיתון בס' 18 לתשובה לערעור:

העובדה כי המשיבה סירבה לפרסם את המודעה הספציפית, המעודדת את קהל  הקוראים של העיתון לפנות לארגון ספציפי, איננה בשום אופן הפליה של קבוצת ההומוסקסואלים והלסביות כקבוצה ואיננה מהווה  כל הפרה של שוויון או חוקים שונים כנטען. טענת המערערת כי גםמודעה לגיוס מתנדבים, למשל,   היתה נפסלת,  היא לא יותר מהשערה פרועה ופסולה ואין בהו לאכלום. אף אם נלך עם גישת המערערת כי לכאורה הבעיה היא במערערת עצמה,  אזי משול הדבר לטענה לכך שמועדון מסוים לא מפלה מזרחיים,   אלא רק מזרחי בשם ראובן,  וזאת בשל סיבה אחרת שמקורה בראובן,  ושאר המזרחיים מורשים להיכנס. האם מכאן יש להסיק כי המועדון מפלה מזרחיים? התשובה ברורה. בניגוד לטענת המערערת, המשיבה  וודאי שאינה מפלה את חברי הקהילה ההומולסבית אם ברצונם לפרסם מודעה בעיתון. אין המדובר על אדם בעל נטיות חד מיניות שביקש לפרסם מודעה בעיתון ונענה בשלילה בשל היותו כזה. יתר עלכן,  המדובר בפסילת מודעה מטעם עמותה. לא ניתן לשייך לעמותה עצמה נטיות מיניות כלשהן ולכן תמוהה טענת המערערת על הפלייתה מחמת"נטיותיה המיניות"!

 

ועל זה נאמר, באמת שאין לי מלים. כנראה שכל אחד מאיתנו מספר לעצמו סיפור, שאיתו הוא יכול לחיות בשלום, כי אחרת, איך ניתן להצדיק את הכתוב לעיל?

ושאלה נוספת: האם מודעה למשל מטעם "בת קול" או "חברותא" כן הייתה מתקבלת לפרסום בעיתון?

מה דעתכן?  

 (ע"א 35563-02-12)

ועוד קצת על העניין, באתר "העין השביעית"

http://www.the7eye.org.il/93099?utm_source=%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%96%D7%9C%D7%98%D7%A8+%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&utm_campaign=f7f43a5651-2014_1_19&utm_medium=email&utm_term=0_129fd9aff8-f7f43a5651-19129341

 

http://www.the7eye.org.il/93141