10.11.06 מפגן הגאווה והסובלנות

מצעד הגאווה והסובלנות העולמי לשנת 2006 אמור היה להיערך בירושלים. בעקבות שינויים ודחיות לאור המצב התבטל המצעד העולמי, ובמקומו שב לתמונה המצעד הירושלמי בקנה המידה הארצי אשר הפך כבר למסורת. הרוחות סביב מצעד הגאווה סירבו לשכוך. הנושא עלה לראש סדר היום, ובמהלך תקופה לא קצרה הפך לנקודת מחלוקת בין דתיים לבין הקהילה ההומולסבית בארץ. בת-קול, ארגון לסביות דתיות, מצא עצמו בתווך בין שני הקצוות. הכאב על הכרוזים, ההתבטאויות וההפגנות האלימות המופנים נגד הציבור ההומולסבי היה גדול. ככמו בשנה שקדמה לה, קראה בת-קול לציבור הדתי להצטרף למצעד הגאווה, ולקחת חלק בעידוד הסובלנות. בצעד אחרון של פשרה הוסכם על ביטול המצעד ובמקומו נערך מפגן גאווה במתחם סגור בירושלים. ארגון בת -קול השתתף במפגן, וחברות הארגון נשאו שלטים הקוראים לסובלנות ולקבלת השונה. את תחושת הקרע ואת הרשמים הקשים מגילויי השנאה כלפינו קשה היה למחות.

למה נצעד בירושלים, פורסם ב"הארץ" במדור מכתבים למערכת

בתחילת המאה ה-18 יהודים הופלו בחוק באופן שיטתי במדינות אירופה. בתחילת המאה ה-19 שחורים היו עבדים בארצות הברית. בתחילת המאה ה-20 נמנעה מנשים ברוב מדינות העולם אפילו הזכות הדמוקרטית האלמנטרית ביותר – זכות ההצבעה.

כיום, בתחילת המאה ה-21, אזרחי מדינות דמוקרטיות, ובהן ישראל, מקבלים כמובן מאליו שוויון בחוק לכל האזרחים, בלא הבדל דת, גזע ומין, אך גם את האפליה על בסיס נטייה מינית. הומוסקסואלים ולסביות בישראל לא יכולים להתחתן, כי אין הכרה בנישואין שלא ברבנות, לא יכולים להוריש לבני זוגם בלא שציינו זאת במפורש בצוואה, כי חוקי הירושה מתעלמים מזוגיות הומו-לסבית, ולא יכולים לבנות משפחה ככל המשפחות כי המדינה לא מכירה בהורות שלהם באופן אוטומטי.

רוב השינויים שהובילו לביטול האפליה על בסיס דת, גזע ומין הושגו באמצעות מאבקים רועשים. לפני מאה שנה שאלו רבים למה הנשים צריכות להפגין שהן נשים, הן לא מבינות שכך הן רק מעצבנות את כולם ולא ישיגו דבר? התשובה שלהן היתה שאם הן לא יפגינו יתעלמו מהן. זאת גם התשובה שלנו.

אנחנו חייבים לצעוד כדי שאיש לא יוכל לסובב את הראש ולשכוח מאתנו. אנחנו חייבים לצעוד כדי להבהיר שאנחנו זכאים למלוא הזכויות. והיכן המקום המתאים ביותר למצעד כזה אם לא בירת המדינה? מצעד הגאווה והסובלנות אינו מצעד אנטי-דתי אלא פרו-פלורליסטי. למצעד הזה צריכים להצטרף כל אזרחי המדינה, כי מפירות המאבק נהנה כולנו – נזכה לחיות במדינה סובלנית יותר, שוויונית יותר, צודקת יותר.

נעמה סוקולוב

בת קול, ארגון לסביות דתיות