לפני שבועיים פנתה אלי הילה, חברת רשתות חברתיות יקרה ומוערכת, ושאלה אם אהיה מוכנה להגיב לפוסט שהיא כותבת על הצעת החוק הזו. אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את הילה היא שלמרות הכל היא לא מתייאשת ולא מפסיקה להלחם בהומופוביה. אז כמובן שהגבתי לפוסט שלה שפורסם באתר בית אבי-חי ואני מצרפת כאן את הטקסט המלא שכתבתי לה:

קוראים לי בת-עמי, אני לסבית ודתיה ומגדלת עם אורית, בת-הזוג שלי, שלושה ילדים – שתי בנות בכיתה ב' ותינוק בן 5 חודשים. תשאלו הרבה אנשים, בעיקר נשים (למרבה התדהמה) והם יגידו לכם שהדבר הכי מעליב שאפשר לעשות להן זה לפקפק בכישורי ההורוּת שלהם. אני יודעת כי עשיתי סקר קצר ומדוייק בטוויטר. אבל במקרה שלי אפשר לעשות משהו מעליב אפילו יותר – לפקפק בהורוּת שלי כלפי ילדי הלא-ביולוגיים. שם תפגשו אותי אומללה, חסרת הגנות ופגועה עד עמקי נשמתי. הצעת החוק הזו של ש"ס, למרות שהיא כאילו לא אישית, היא בראש ובראשונה פקפוק בהורות הלא ביולוגית שלי.

האמת היא שיש הבדל בין הורות ביולוגית להורות לא-ביולוגית אבל כדי לא לפקפק בהורות הביולוגית שלכם אני משתדלת למצוא ניסוח פוזיטיבי לעניין. ובכן, ההורות הלא-ביולוגית הופכת אותי לאמא טובה יותר כלפי כל ילדי, ביולוגים ולא ביולוגים כאחד. היא לא מאפשרת שימוש בטייס האוטומטי, היא מעלה אינספור שאלות – ביומיום, בכל דקה ודקה. עוד לפני שהם נולדו. לפני שהם נהרו כבר הייתי צריכה לתת לעצמי תשובה טובה לשאלה מה הופך אותי לאמא? ואז בכל יום מרגע שנכנסתי בפעם הראשונה לבנק הזרע ועד לרגע זה ממש לשאול את עצמי אם התשובה שנתתי לעצמי אתמול או לפני רגע היא עדיין תשובה טובה.

יש לי יתרון נוסף על פני כל ההורים הביולוגים, יש בידי תסקיר חתום שנכתב בידי פקידת סעד והוגש לבית המשפט לענייני משפחה שגורס שאני אמא נהדרת. גם בת הזוג שלי, על פי אותו התסקיר, היא אמא נהדרת. ביחד אנחנו הורות מצויינות. מעבר לפקפוק הקבוע, הנשי כל-כך, בכלל יכולותי אני יודעת שאני אמא טובה מספיק לכל ילדי. אני אוהבת אותם אהבה עצומה והם יודעים את זה – וזה הדבר היחיד שיש לו באמת משמעות.

אני יכולה להפנות למספיק מחקרים שמראים שילדים של זוגות לסביות הם לא רק מאושרים ובריאים בנפשם, הם גם חכמים ומוכשרים יותר מהממוצע. אבל אני יודעת היטב שזו לא שפה שמדברת לכותבי החוק הזה (ולא בגלל שהם כתובים באנגלית). אני יודעת שאין לי שפה משותפת עם כותבי החוק ושאין דבר במציאות שיכול לבלבל אותם. הילדות שלי, כאמור, כבר בכיתה ב' וההצקות היחידות שהן חוו (גם אם בעקיפין וגם אם הן לא יודעות על זה עדיין) הן מחברי הכנסת דוד אזולאי, אברהם מיכאלי ויצחק וקנין. הצעות חוק דומות הרי כבר עלו בממשלות קודמות ונפלו, בית המשפט העליון כבר הכריע מהי טובת הילדים שלנו, כל עובדת סוציאלית שהמליצה על אימוץ בידי בן/בת זוג מאותו מן הכריעה מהי טובת הילדים שלנו, כל שופט שחתם על צו אימוץ כבר קיבל את אותה הכרעה. העלאת החוק הזה שוב ושוב נועדה, אך ורק, להציק לנו. לנו ולילדנו.

אני חברה בארגון "בת-קול", ארגון של לסביות דתיות. יש מאות נשים שחברות בארגון ויש כבר עשרות ילדים לחברות הארגון. הגדולים בני 11 בערך והקטנים בני חודשים ספורים, למעשה אנחנו בעיצומו של בייבי-בום עליז ומקסים במיוחד. אני הפכתי לאמא בגיל 35 הצעירות הופכות לאמהות בגילאי העשרים שלהן, בדיוק כמו שנהוג במגזר. לי יש שלושה ילדים, הצעירות כבר יגדלו משפחות מרובות ילדים, בדיוק כמו שנהוג במגזר ואין אף חוק ואף הומופוב שיוכלו לשנות את זה. הצורך לחיות באהבה ובלי שקר גדולים מהפחד, ילדים שבאים מאהבה מאושרים מילדים שבאים לעולם מפחד ובושה. אמהות שחיות באמת ובאהבה הן אמהות מאושרות וטובות יותר מאמהות שחיות בשקר ובפחד.

כדי לרשום את בתי הלא-ביולוגית בתעודת הזהות שלי, כלומר בכדי שהמדינה תכיר באמהוּת שלי כלפי הילדה שבחרתי להביא לעולם ובמקרה גדלה ברחם של בת-הזוג שלי, נדרשתי לעבור תהליך של אימוץ. התהליך כלל פגישות עם פקידת סעד שבהן נדרשנו להראות שאנחנו נשים נורמטיביות, שיש לנו זוגיות טובה ואוהבת, שאנחנו מנהלות בהצלחה משק בית משותף, שאנחנו מגדלות את בנותנו באהבה, שאנחנו אמהות טובות ומסורות ושהילדות שלנו מאושרות, מטופלות ואהובות. כלומר, מפקפקים בכל מה שאנושי ויקר לך בכדי שתקבלי בסופו של דבר אישור שאת ממש בסדר ואת יכולה, מצידה של המדינה, להמשיך ולגדל את הילדים שלך. זה עלה לי בבריאות אבל עשיתי את זה ואני אעשה שוב את כל מה שידרש ממני כדי לאמץ באופן רשמי את בני הקטן והאהוב. הוא הילד שלי כבר עכשיו, גם בלי ההכרה של המדינה, הוא יהיה הילד שלי גם אם החוק המחליא הזה יעבור. זה רק שהחיים שלו יהיו יותר קלים וטובים אם המצב ישאר על כנו או אם המדינה תחליט להקל על כולם (בעיקר על שרותי הרווחה שכורעים תחת יצר הוולדנות ההטרונורמטיבי של הקהילה) ולפשט את תהליך ההכרה בהורות הלא-ביולוגית של לסביות והומואים בילדים הביולוגים של בני/בנות הזוג שלהן.

נוימאיר פוטשניק