בית חדש-ישן | הבלוג של טליהברוכות השבות וברוכות הבאות לבלוג שלי. הבלוג הזה, כמו חלק מהבלוגים האחרים באתר החדש, היה חלק מהאתר הישן של בת קול, ואני מאוד שמחה לחדש ימינו כקדם, בבית החדש שלנו.

את הבלוג באתר הישן התחלתי בתחילת התהליך של היציאה מהארון. זה היה לפני למעלה מ-5 שנים. הבלוג נכתב במשך למעלה משנתיים, וסיפרתי בו על התהליכים שאני עוברת, על המחשבות שלי על התקוות ועל הפחדים. לפני קרוב לשלוש שנים, האתר הישן (והבלוג יחד איתו) חדלו מלהתקיים. מאז, לא כתבתי פוסט אחד ויחיד. בהתחלה חשבתי לחפש מקום אחר לכתוב בו, אבל גיליתי ש"אין כמו בבית", ואני לא ממש מעוניינת לכתוב לקהל שאני לא מכירה. אז חיכיתי שהאתר החדש יקום לתחייה, כדי לחזור לכתוב. ואכן, האתר חזר, ועכשיו אני גם כותבת באתר אבל אני גם אחת העורכות של האתר.

ושוב, ניתנת לי הבמה, והחופש המוחלט לכתוב על מה שאני רוצה. הבלוג הפעם יהיה שונה מהבלוג באתר הישן. הוא פחות יתמקד בתהליכים, במחשבות ובפחדים שלי, ויותר יעסוק בנושאים שמעניינים אותי, ושמתקשרים לחיים שלי (ואני בטוחה של עוד הרבה מאיתנו). אני אכתוב על נושאים אקטואליים, על ספרים שאני קוראת, או על סרטים או סדרות שאני רואה או על אירועים מעניינים שקרו לי. ועדיין, זה בלוג מאוד אישי, שיעסוק בי ובחיים שלי, גם אם מזוית קצת אחרת.

אז הפוסט הפעם הוא בעיקר הקדמה לאלה שיבואו, כי צריך להשאיר משהו לפעם הבאה. אבל, לפני סיום, אני רוצה לצטט מהפוסט הראשון שלי אי פעם שפורסם באתר הישן, בחודש מרץ 2008, ושמשקף באמת את מה שעברתי בשנים האחרונות, ואת ההתרגשות הגדולה שלי מהחזרה הביתה, לאתר של בת קול.

"הציעו לי לכתוב בלוג או במלים אחרות – נותנים לי במה לדבר על מה שבא לי, וכמה שבא לי, איזה כיף. אז בתור התחלה, אני אשתף במחשבות שלי ובתהליך שאותו אני עוברת מאז שהתחלתי את היציאה מהארון. התהליך האקטיבי שלי הוא טרי למדי. התחלתי אותו אחרי חנוכה, ואני כרגע בשלב שבו אני יודעת בוודאות שאני רוצה להיות עם אישה, אבל עדיין לא מחוץ לארון באופן גורף… מאז שמצאתי את בת קול, והצטרפתי לפעילויות, אני מסתובבת במין תחושה מעורבת של אופוריה וחששות, ואני לא בטוחה שמלים מסוגלות לתאר עד הסוף את ההרגשה שלי, את התחושה הזאת שפעם ראשונה בחיים אני נמצאת במקום שבו אני אמורה להיות. אז חשבתי אולי במקום לדבר אני אנסה להעביר את התחושה דרך מוזיקה. הקטע הראשון שחשבתי עליו הוא שיר שנקרא "Going Home" אני מרגישה שבפעם הראשונה בחיים שלי אני מתחילה להבין את המוזיקה הזאת. אני מבינה את התחושה של למצוא את הדרך הביתה. אני מניחה שבאיזשהו מקום, תמיד חיפשתי את הדרך. אני זוכרת את עצמי יושבת בבית של ההורים שלי וחושבת "אני רוצה ללכת הביתה", כשלא ברור לי מה המשמעות של הרצון הזה, כשאני בתוך הבית שלי. אחרי השבת של בת-קול, הבנתי סופסוף את המשמעות של הרצון הזה ללכת הביתה, מצאתי את הבית".