מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים 2008

מצעד הגאווה והסובלנות ירושלים 2008

שלום ירושלים!

אני אביגיל שפרבר מארגון בת-קול, ארגון לסביות דתיות.

אני מודה לבית הפתוח שנתן לי, בתור נציגה של בת-קול, את ההזדמנות לברך בשם הארגונים הקהילתיים, שאני מרגישה קשורה לכל אחד מהם.

בשבילנו בבת-קול המצעד בירושלים הוא אחד מאירועי השיא בשנה – גם בגלל שיש לנו חברות ירושלמיות רבות או ירושלמיות במקור, אבל בעיקר כי אנחנו חשות שדווקא כאן בירושלים, בירת ישראל ועיר הקודש, זו חובתנו ומצווה עלינו לצעוד. דווקא בירושלים, במקום שמתנגדים לעצם קיומנו. דווקא כאן, היכן שיש רבים שזקוקים להושטת היד שלנו – חשוב לנו יותר מכל שיראו אותנו, בעיקר הקהילה הדתית, הקהילה שלנו. חשוב לנו שידעו שיש לסביות, הומואים, וטרנסים דתיים, שומרי תורה ומצוות, שצועדים בעיר הזו בגאווה, שלא מוותרים על אמונתם והשתייכותם הדתית, אך גם בוחרים לא לחיות חיי שקר, אונס, פחד והסתרה.

כדי שבאמת יאמינו לנו שאנחנו דתיות, אני חייבת, כמו כל דובר דתי, לקשר את המצעד לפרשת השבוע-פרשת קרח. והאמת שזה קל – פרשת קרח ועדתו הפכה לסמל למחלוקת שאינה לשם שמים-

כתוב בפרקי אבות –

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ומחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, מהי מחלוקת לשם שמים – זו מחלוקת הלל ושמאי, ומהי מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו.

המחלוקת כשלעצמה אינה שלילית, אם כוונת החולקים להבין, להתווכח, ובסופו של דבר לקבל את האמת. אם הכוונה היא תיקון ושיפור העולם יש למחלוקת הזו מקום של כבוד וחיי נצח, אבל מחלוקת קרח ועדתו הפכה לסמל למחלוקת שלילית – מחלוקת שבאה מתוך קנאה ושנאה – וזו מחלוקת שאין סופה להתקיים.

אני מאמינה שהמחלוקת כאן בירושלים, באה מתוך הומופוביה ושנאת השונה, ואין סופה להתקיים. כמו שנאמר במסכת דרך ארץ:

"גדול השלום ושנואה המחלוקת. כיצד? עיר שיש בה מחלוקת סופה להיחרב."

מי ייתן וירושלים תחזור לשמה המקורי, לתפקידה המקורי, עיר של שלום, עיר שאהבת חינם, עיר שכל המחלוקות בה הן לשם שמים ומרבים אהבה וכבוד בין הבריות.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות בשם כל הארגונים הקהילתיים לבית הפתוח, שפועל בצורה מדהימה במשך כל השנה, ובעיקר בתקופת המצעד על העמידה האיתנה מול אלה המנסים כל שנה ושנה מחדש לבטל את המצעד החשוב הזה.

אני רוצה להודות לחברות והחברים הדתיים האמיצים שבחרו לבוא ולצעוד איתנו ולחזק אותנו.

אני רוצה להודות לצוות הפקת המצעד של בת-קול, שעשו עבודה מופלאה לקראת המצעד. ולכל המתנדבות והמתנדבים בכל הארגונים השונים ובבת-קול, שבזכותם הקהילה הזו בכל מקום בארץ, גדלה, מתפתחת, ומתחזקת .

אני רוצה להודות למשפחות שתומכות ומאחלת לנו שכל המשפחות שלנו יהיו איתנו כאן בשנה הבאה.

אני רוצה לסיים בפסוק מתהילים שהוא גם שיר וגם תפילה:

"שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך, יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברנה נא שלום בך, למען בית ה' א-לוהינו אבקשה טוב לך, ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום."