אחרי התלבטויות אם כדאי להגיע למצעד בתל אביב, גם בגלל אופיו הידוע לשמצה וגם אחרי השמועות על פענוח רצח הבר נוער, החלטנו שהשנה נגיע אם נרגיש שנעשה משהו משמעותי, לשמחתנו, באותו הזמן החלו לחפש אחרי מתנדבות לדוכן הקהילה הדתית הגאה.

אז החלטנו להתנדב ולתפעל את הדוכן של קהילה דתית גאה. במהלך ההפנינג ניגשו לדוכן הרבה א-נשים ובני- בנות נוער והסטיקרים נחטפו ונגמרו כבר בשעה וחצי הראשונות.

במהל ההפנינג וגם בצעידה עצמה, הייתה נוכחת תחושה של מחאה מעבר למסיבה. בין אם במהלך דבריהם של שרים וח"כים (השנה הגיעו הרבה יותר פוליטיקאים מכהנים מבשנים קודמות), ובין אם בארגון מצעד אלטרנטיבי או בהפסקתו של המצעד, בפריסת דגל והטלת א-נשים שנצבעו בוורוד שנראו כמתים על דגל גאווה גדול. המחאה סבבה סביב העדפותיה של הקהילה הגאה והעלתה למודעות את מצבם של החשופים-ות לאלימות.

לקראת סוף ההפנינג קיפלנו את הדוכן, והתחלנו לחפש בים הא-נשים את הרכב של הקהילה הדתית הגאה. מסתבר כי השנה אנחנו באמת הראשונים, ולכן צעדנו במהירות ועברנו הרבה א-נשים כדי להגיע אל הקהילה הדתית הגאה.

בדומה לשנים קודמות, מוזיקה חסידית לוותה את הרכב,וחברי-ות הקהילה הדתית הגאה רקדו לצלילי המוזיקה ואחזו בשלטים כמו "ואהבת לרעך כמוך" ו" אל תשנא אחיך בלבבך" וכו'. מכיוון שצעדנו בראש המצעד, הקצב המהיר הוכתב ע"י הסדרן והשוטרים וסיימנו את הצעידה תוך שעה ורבע! כך אפילו הספקנו להגיע הבית מוקדם חסית, ולנוח לפני שבת.

חזרנו הביתה עייפות אך מרוצות. חג גאווה שמח!