היום, 20.5.14, זכה הספר לפרסום ב ynet יהדות.

מוזמנות לקרוא, ולקנות את הספר (מומלץ ביותר)

שמי תהילה גולדברג, אני בת 34 [הזמן עובר מהר כשנהנים],
הגעתי לבת קול לפני כ-9 שנים ולדעתי הייתי בערך החברה ה20 בארגון
זוגתי חן ואני חיות במושב טל שחר שבשפלת יהודה, מגדלות חתול, כלבה וחסה אורגנית.
במשך אי-אילו שנים הייתי גננת בגן אנתרופוסופי, כיום אני מאיירת ומעצבת גרפית.

הספר "הסיפור על תכלת הצב ועל ילד מחמד" הוא ספרי הראשון.
יש בו צב קטן- תכלת, וילד קטן- גיא,
ויש בו ארבע אמהות.
שתיים לכל אחד מהזאטוטים.
הנוכחות של זוגות האמהות מופיעה בספר כעובדה פשוטה וטבעית ולא כנושא שיש מה להתעכב עליו, הן פשוט שם. בדיוק בפשטות שבה מציאותן של שתי אמהות אמורה לדעתי להתקבל. ואני מאמינה שכשמגישים משהו בפשטות הוא מתקבל באותה פשטות, במיוחד אצל ילדים.
להפתעתי הרבה – זהו ספר הילדים העברי הראשון שבו מככבות משפחות של שתי אמהות.
יש שני ספרים על שני אבות ועוד אחד מתורגם. אבל על שתי אמהות- תכלת הצב הוא לגמרי הראשון, ולעת עתה גם היחיד.
הצורך בספר כזה היה ברור לי תוך כדי העבודה והיווה חלק גדול מהמוטיבציה ביצירת הספר.
רציתי שלילדים שגדלים במשפחות עם שתי אמהות יהיו דמויות להזדהות איתן.
רציתי שלזוגות של שתי נשים יהיה ספר שהן מרגישות הכי שמחות ונינוחות לספר אותו לילדים.
רציתי שלסביות יוכלו לתת את הספר לאחיינים ולחברים ולעזור לסביבה להתרגל למציאות…
אבל אני לא חושבת שהבנתי עד כמה מחכים לספר כזה.
הוא התקבל באיזה חיבוק גדול כזה, באיזו קריאת "סוף סוף" גורפת מכל כך הרבה כיוונים,
הרבה מעבר למה שיכולתי לדמיין מראש.
אני ממשיכה לקבל כל הזמן מכתבים מאמהות ומילדים והודעות שמספרות לי על תגובת הילדים\אחיינים\גננות לספר. זה משמעותי לי מאד ומרגש אותי מאד. אני מרגישה שזכיתי לתת למשפחות האלה מתנה.
עבדתי על הספר הזה קצת יותר משנתיים. בהתחלה הוא הסתובב לי בראש, אחר כך הוא הפך לסיפור כתוב- ובמשך כשנה וחצי איירתי, צבעתי, הוספתי פה חתול ושם עלה, דייקתי ועיצבתי את הספר עד לתוצר המוגמר.
בהמלצתה החמה של סופרת פעוטות אהובה- מיריק שניר- החלטתי להוציא אותו בהוצאה פרטית. הפקתי את ההדפסה והוצאתי אותו לאור באופן פרטי לחלוטין.

כיום אפשר לרכוש אותו ברכישה מקוונת באתר שלו, ובחנויות הספרים העצמאיות- המגדלור, סיפור פשוט ותולעת ספרים בתלאביב, ספרים בבקעה וספרים בקטמון- בירושלים, עשן הזמן בבאר שבע.

חג של חירות ושמחה
בלי ארונות
תהילה

כריכה2