מאת: בת-עמי

זה התחיל מביקורו של ח"כ עתניאל שנלר (המכונה בפי מקורביו עתני) במרכז הגאה – עתני זה, התנגד לפני כארבע שנים לביקורם של בני נוער להט"בים בכנסת ואף הרהיב וכתב מכתב ליו"ר דאז, דליה איציק בו קבל על כך שהביקור מוריד את ערכה של הכנסת מטעמי סדום ועמורה. אז בקצרה, עתני שינה את דעותיו מאז למרות שמסיבותיו המשונות (או סתם אנושיות) הוא מסרב להודות בזה והיום הוא חושב שנטיה מינית זה-מה-זה לא משנה. מכאן, לשיטתו, נגזרים שני דברים – הוא מחוקק את חוקיו בצורה כזאת שלא יפלו לרעה הומואים ולסביות (טראנס ובי זה למתקדמים אבל זאת התקדמות קלה יחסית והוא יעשה אותה בקרוב, להערכתי), בתמורה הוא די מצפה שנפסיק לעשות עניין מזה שאנחנו לסביות – עומד עתני במרכז הגאה אומר: "אני לא אוהב שמרימים דגלים" ומייטיב את הכיפה הסרוגה שלראשו.

רוצה לומר, אמרתי לכם שנטיה מינית זה-מה-זה לא משנה, אתם לא מיוחדים לכאן או לכאן. הנה, אני דואג לכם לשיויון זכויות מלא אז תפסיקו להיות שונים, או לפחות תפסיקו לתקוע לנו את זה בפרצוף. כשהדגמתי לו את הסטנדרטים הכפולים שביחסיו לדגלים באמצעות הדגל שלראשו הוא ייצר אבחנה מרגיזה עוד יותר בין סממנים של זהות (דגלים לגיטימיים כגון כיפה) להתרסה (ולא פירט. יש לשער שכוונתו לכל מה שקשה לעיכול – אוחצ'ות, בוצ'ות, סטייקים וול-דאן). מכאן הגענו להצעה הידידותית שלו, להפסיק עם השטות הזו של מצעדים, ככה לא משיגים כלום, מקסימום מעצבנים את כולם ויוצרים אנטגוניזם. משונה, בעולם צועדים כבר 40 שנה ואיך נגיד, המצב די השתפר מאז.

אני מספרת על הפגישה עם עתני כי אני דווקא מחבבת אותו אבל הוא ממש לא היחיד. למחרת נפגשו נשות בת קול עם הרב בני לאו שחתום על המסמך הזה. מדובר באחד מהרבנים האורתודוכסים הישראלים הכי מחבקים ומקבלים בכל מה שנוגע לאנשים להט"בים וגם הוא חושב, כידיד שלנו כמובן, שלא צריך לצעוד, שלא צריך מצעדים בכלל ושזה לא ישיג לנו כלום בתוך הקהילה הדתית בפרט – זה רק יעצבן את כולם וייצור אנטגוניזם. משונה, אנחנו מציינים בארץ אירועי גאווה כבר 17 שנים ואיך נגיד, המצב די השתפר מאז כולל מצבם של הלט"בים הדתיים בתוך העולם הדתי.

אני מספרת על לאו כי אני דווקא מחבבת אותו אבל לא רק שהוא לא היחיד ישנם גם לא מעט הומואים ולסביות דתיים שחושבים ככה. אתם מבינים, להיות שונה זה מתריס ומעצבן. אלא אם כן מדובר בכיסוי ראש, שרוולים, ימי מנוחה והעדפות קולינריות למאכלים שעל העטיפה שלהם יש חותמת שמעידה על כך שכמה עבדקנים קיבלו מספיק כסף. זה בסדר שיהודי יחבוש כיפה לראשו גם במקומות שבהם יהודים שומרי מצוות הם מיעוט (כלומר, בכל העולם למעט כמה מאות מקומות יישוב בארץ ישראל השלמה), זה בסדר שיהודיה תלבש חולצה עם שרוולים ארוכים גם ב-37 מעלות צלסיוס ו-70 אחוזי לחות. זה בסדר שיהודי לא יאכל בשום מקום חוץ מאשר אצל יהודי אחר, זה לא רק בסדר זאת הזהות שלו. התרסה? חס וחלילה! מעצבן? חס ושלום!

מי שמעצבנים אלו הבנים האלו עם ההליכה של הבנות, מעצבנות הבנות האלו עם השיער הקצוץ והקול הנמוך, מעצבנים הטיפוסים האלו שאתה לא יכול לדעת אם הם בן או בת. הם עושים את זה דווקא, להכעיס, אחרת איזה סיבה יש להם להיות ככה, פיכס. מעצבנים אלו שפעם בשנה, בזמן שכולם מכינים שבת מחליטים לצעוד ביחד באמצע העיר ומכריחים אותנו לראות אותם וגם עוצרים את כל התנועה (ואת זה אומרים אלו שפעם בשבוע עוצרים את התנועה בשכונות שלהם ואת התחבורה הציבורית בכל הארץ).

הבנתם, נכון? יש שוני שהוא לגיטימי ושהחצנתו היא תעודת כבוד. אותם האנשים שמתהדרים בשוני הזה הם כה מיוחדים עד שהם לא יכולים לשאת את שונותם של האחרים. הם כה שונים ומיוחדים שדברים שעובדים בכל מקום אחר על כל שאר האנשים לא יעבדו עליהם. המצעד יוצר נראות? פחחח, לא רואים אתכם ממטר – שימו כיפה וחצאית ובואו לעשות אצלנו שבת, אז נראה אתכם. עשרים אלף איש יוצאים להפגין כשבחוץ 35 מעלות? פחחח, פרובוקציה זולה – קודם תגדלו פיאות ותבואו לחטוף מכות בעמונה, זו הפגנה. נורא מעניין, כמו כל העולם כולו היהודים האורתודוכסים רוצים לחשוב שהם נורא מיוחדים, אבל אם גם את או אתה רוצים להיות מיוחדים יותר טוב לכם שתהיו כמו כולם. לוגי? בוודאי. מה אתם רוצים, גם להיות מיוחדים וגם שיתנהגו אליכם כמו לכולם?

מסובך? קצת, אבל רק בגלל שמדובר בהבלים. הטענה שהמצעדים לא משנים כלום היא מופרכת מכל בחינה. קווי התמיכה הלהט"בים, כולל אלו של הארגונים הדתיים חווים רנסנס בתקופות של מצעדים, כנ"ל היקף התעבורה באתרי האינטרנט של הארגונים ומספר הפניות במיילים. באופן מתקבל על הדעת גם היקף החשיפה בתקשורת של להט"בים דתיים וארגוניהם עולה בעשרות מונים (דתיים לא שומעים רשת ב'? לא קוראים ידיעות? לא רואים חדשות ערוץ 2?). כל מי שאי פעם צעד במצעד גאווה, זה של תל-אביב או זה של ירושלים יגיד לכם שבשבילו זה שינה – כמה פעמים בשנה כבר יוצא לנו ביחד להיות לרוב? על המתאם בין השנים שבהם מתקיימים מצעדים לבין השנים שבהן התרחשו השינויים כבר רמזתי.

לאנשים כמו עתני נורא קל להגיד שהם השתנו למרות ולא בגלל. אבל האין זו עוד נקודה של זמן שבה הוא יכול לחשוב על עצמו כאדם מיוחד – כולם שונאים אתכם יותר בגלל המצעדים אבל אני לא, אני מיוחד. אף אחד ואף חברה לא מחוסן מפני החשיפה ומפני החשיפה למספרים הגדולים. אדם אחד הוא קוריוז, עשרה אנשים הם תופעה אלף איש הם מציאות אבל אלפים משנים את המציאות. מי שלא רוצה שאלפי אנשים להט"בים יתאספו פשוט לא רוצה שישנו לו את המציאות.