מזה מספר שבועות סוערות הרוחות ברחוב הלהט"בי ובתקשורת: הסערה היא סביב הצעת חוק המבקשת לתקן את פקודת מס הכנסה ולהעניק לזוגות בני אותו מין נקודות זיכוי עבור ילדיהם בדומה לזוגות הטרוסקסואלים. העניין הוא שבמשפחה הטרוסקסואלית, האם היא זו שמקבלת את רוב נקודות הזיכוי. במשפחה של הומואים, אף אחד לא מקבל אותן, שכן אין מישהי שמוגדרת כאם. "מדובר על סכום של עשרות אלפי שקלים המוענקים להורי הילד עד להגיעו לגיל 18, סכום שנמנע עד כה מזוגות הומוסקסואלים", אמרה מגישת הצעת החוק, ח"כ עדי קול (יש עתיד). תחילה היה נראה שחברי הבית היהודי וישראל ביתנו מתנגדים לחוק ויעשו ככל שביכולתם כדי לטרפד אותו. אך לאחר ביקורת מסיבית בתקשורת ותחת לחץ רציני של חברי קואליציה אחרים והלוביסטים הלהט"בים, נראה שתושג פשרה שתאפשר לחוק לעבור, וב-1 בדצמבר הוא אושר בוועדת השרים לחקיקה.

הדבר שמפתיע בהקשר הזה הוא התנגדות של חלק מהציבור הלהט"ב לחוק, יותר נכון, התנגדותן של הלסביות. מיטב חברותינו הלסביות הביעו תמיכה במתנגדים לחוק. חלקן הגדילו לעשות וטענו שמאבק ההומואים לשיוויון במקרה הזה או בכלל הוא "שוביניסטי בעיקרו". זה תמוה במיוחד כשמבינים מה היה המניע של המתנגדים לו: האמירות של חברי הבית היהודי וישראל ביתנו היו ברובן סמי-הומופוביות. "רוצים להביא לנו את ההכרה בזוגות חד-מיניים בדלת האחורית", זו אחת האמירות הרכות ביותר שנשמעה בהקשר לחוק. כמו כן, אותה הקואליציה של שרי ישראל ביתנו והבית היהודי הפילה היום הצעת חוק אחרת לאיסור אפליה על רקע נטייה מינית או מגדר (הצעה של ח"כ עפר שלח), באמירה ״אנחנו חושבים שזה לא דבר נורמטיבי, רגיל או חשוב״ – כך אמר השר אורי אריאל בריאיון לתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2.

לכאורה העניין פשוט ביותר: הקהילה הלהט"בית אמורה להתלכד מאחורי החוק ולדרוש שוויון להורים בני אותו מין. מסתבר שזה לא עובד כשמדובר באפליה נגד הומואים בלבד, שפסחה על הלסביות.

הרציונל מאחורי ההתנגדות של הלסביות לחוק ברור: העדפה של אם בנקודות זיכוי טובה למשפחות שבהן יש שתי אימהות. ניתן גם לטעון שמדובר בהטבת מס שמהווה אפליה מתקנת לטובת הנשים, משום פערי שכר גדולים בין הגברים לבין הנשים במשק הישראלי. ולרוב, אכן משפחה של שני גברים מרוויחה יותר מאשר משפחה של שתי נשים. אך בעיניי, אין זה משנה לצורך העניין:  ההורים מטפלים בילדיהם בלי קשר למגדר. במדינת ישראל, אחד ההורים נאלץ פעמים רבות לוותר על שעות נוספות או על אחוזי משרה או על קריירה כדי לשאת ברוב הטיפול בתינוק – אצל המשפחה הסטרייטית אלה בד"כ נשים, אבל גם במשפחה של הומואים אחד האבות לפעמים עושה כן. וגם אם לא, ילדים במדינתנו זה עסק יקר: החל מהחינוך, דרך המסגרת המשלימה אחרי צהריים (צהרון, מטפלת), וכלה בצרכים נוספים כגון טיפול רפואי או פרא-רפואי, חוגים ועוד. יש להוסיף לכך שרוב הזוגות ההומואים עם ילדים לא יכולים לבחור לגור בפריפריה: הם עלולים להיתקל בגילויי הומופוביה שיפגעו בילדיהם. רובם, אם כן, גרים בתל אביב או בסביבה הקרובה, היכן שיקבלו אותם ואת ילדיהם בסובלנות. יש לכך מחיר כלכלי כבד.

לסיכום, בעיניי אפליה זו אפליה, ולא משנה אם במקרה הזה היא מופנית כלפי גברים שכביכול משתכרים טוב יותר מלכתחילה. בתור חלק מהציבור הלהט"ב, הייתי מצפה שגם הלסביות יגלו סולידריות במקרה הזה, ויתמכו במאבק של האבות ההומוסקסואלים.