לצאת מארון הקודש | בת-קול ארגון לסביות דתיות

כן, יש הומואים ולסביות דתיים. וכן, הם רוצים לקבל הכרה מהממסד הרבני. ויותר מכך: לגרום לצעירים במצבם להפסיק להתבייש. אז היום הם ייטלו חלק במצעד הגאווה בירושלים. ולא, הם לא מתכוונים להיכנע לקיצוניים שמאיימים לפגוע בהם.

מאת: תלם יהב | מוסף 24 שעות – ידיעות אחרונות | 1.8.2013

בין המשתתפים היום במצעד הגאווה בירושלים, תהיה גם קבוצה מיוחדת ויוצאת דופן – הומואים ולסביות דתיים.

סימן ההיכר שלהם הוא בלונים סגולים המטרה שלהם היא לגרום לצעירים במגזר הדתי להבין שזו לא בושה לצאת מארון התורה. וכן, בגלל זה חשוב להם להעביר את המסר שלהם דווקא בעיר הקודש. ״אין צורך לבחור או להכריע בין היותנו הומואים ולסביות ובין היותנו דתיים״, הם אומרים. ״אפשר לשלב בין שני הדברים״.

גידי גרונברג, 29, התחנך במיטב המסגרות של החינוך הדתי, היה פעיל בבני עקיבא ותלמיד בישיבה תיכונית. כבר עשר שנים שהוא עובד עם נוער ובמיוחד נוער הומו־לסבי בסיכון בארגון ״איגי״. ״יצאתי מהארון בתקופת הצבא, ולאורך כל התקופה נשארתי דתי״, הוא מספר. ״היציאה מהארון הייתה קודם כל בפני עצמי והבחירה שלי הייתה להתמודד עם האמת ולא להסתיר אותה. הקושי נבע בעיקר מול ההורים. החברה הדתית מאוד מתעסקת במה יגידו. יש את נקודת המפגש בכל שבת בבית הכנסת, שבה כולם יודעים מה קורה עם כולם, זה פחות קיים בחברה החילונית. אבל ההורים שלי הבינו שלא חשוב מה יגידו, שיותר חשוב להם הבן שלהם״.

איך הם מקבלים את בני הזוג שלך?

״היום אני ובן הזוג שלי נוסעים להורים לשבתות, נפגשים עם אחותי הגדולה, ואבא שלי חוגג איתנו שמחת תורה. כמובן שאני בר מזל, לא בכל המקרים זה ככה״. וגרונברג מכיר מקרוב לא מעט מקרים הפוכים לגמרי משלו. ״יש בני נוער רבים שנזרקו מהבית. היה לנו נער לפני שנתיים, חייל קרבי בן 19 שגר ביישוב בשומרון. הוא סיפר לאחד מהחברים הכי טובים שלו, בחור שהוא חשב שהוא ליברלי, על מה שעובר עליו. אותו בחור הפיץ את השמועה, היא הגיעה להוריו של החייל והם העיפו אותו מהבית. אנחנו מיד התערבנו מול קצינת הת״ש הפיקודית שלו והשגנו לו הכרה כחייל בודד וסייענו לו עם מזון ודירה. אז כן, יש גם סיפורים של חוסר קבלה מצד ההורים״.

ללמוד מהאפיפיור

בשבוע שבו האפיפיור מקבל לראשונה, אם כי בהסתייגות, את ההומואים והלסביות בנצרות, נותר רק לתהות האם דבר דומה יכול לקרות גם בקרב הרבנים היהודיים. ״אם הייתה היום ליהדות האורתודוקסית הנהגה, והייתה רבנות אמיתית שלא דואגת רק למגזריות, אז היה אפשר לצפות שיהיו אמירות משמעותיות כאלו״, אומרת רננה לויאני. "אבל היום ההנהגה הרבנית בישראל היא חלשה ואינטרסנטית. אין רבנים בישראל״.

לויאני, 29, גדלה גם היא במיטב המוסדות חזרה בשאלה, וארבע שנים מאוחר יותר יצאה מהארון. ״לאמירה של האפי¬פיור יהיה מקום חשוב בהיסטוריה״ היא בטוחה. ״אני מאמינה שגם אנחנו נמצא את דרכנו, ומקווה שגם בישראל היהדות האורתודוקסית תצא באמירה דומה. אם היה להנהגה הרבנית קצת אומץ, היא הייתה חוזרת לימים אחרים בעבר, כשהיהדות עשתה הרבה ויתורים כדי להשאיר אנשים בתוך הבית".

גרונברג דווקא מזהה בממסד הדתי סימנים ראשונים לשינוי בשנים האחרונות. "אם פעם האמירה הייתה ׳אצלנו אין הומואים ולסביות', היום יש רבנים שאומרים שצריכים לקרב אותם. יש רבנים שאומרים, ׳אנחנו לא יכולים להתיר לכם על איסור שכתוב בתורה, אבל אנחנו כן מודעים לקשיים ושזה לא מבחירה׳. אם בעבר הקהילה הדתית אמרה ׳אין לכם מקום אצלנו', היום אין ספק שיש יותר אמירות של חיבוק וקירוב״.

״החברה הדתית מגוונת. המשפחה שלי מקבלת אותי״, אומרת לויאני, ״אבל יש בושה סביב הנושא. יכול להיות גם פער בין מי שמתנגד לזה אידיאולוגית, אבל ברמה האישית הוא יסכים לדבר איתי. אתה יכול להיות בשוליים של החברה, אתה לא יכול להיות במרכז השיח בלי להתבייש. רק בשוליים. הבית היהודי לא רוצה להתעסק בסוגיות כאלו. המנהיגים והרבנים המובילים בציונות הדתית, כולם יוצאים עדיין נגד התופעה״.

אני לא חולה

ההשתתפות במצעד הגאווה היום בירושלים חשובה במיוחד עבורם. ישתתפו בו ארגון הלסביות ״בת קול״, שהוקם לפני עשר שנים על ידי אביגיל שפרבר, בשיתוף עם ״חברותא״, ארגון ההומואים הדתיים. ״דווקא בעיר דתית, עם בני נוער שצופים עלינו מהחלון וחושבים שאולי מה שהם מרגישים הוא לא נכון, אנחנו באים ומוכיחים אחרת" אומר גרונברג.

״כילדה שגדלה באולפנה, ולמרות שנחשבתי לתלמידה טובה, תמיד הרגשתי שיש בתוכי משהו חולה״, אומרת לויאני. ״ניסיתי להילחם בזה הרבה שנים, הייתי קוראת לו החלק החולה שבי. במקום שאני באתי ממנו אף אחד לא רוצה לצאת מהארון. הרבה שנים ניסיתי להימנע מזה, לא להיות לסבית. הדתיים אומרים שלכל אדם יש מאבקים ומלחמות פנימיות וצריך לנצח אותם. רק בגיל 24 הבנתי שלנצח במאבק זה להגיד את האמת באומץ. אולי אני אשאר לבד בעולם, אבל אני ארגיש שניצחתי״.

אתם חוששים מקיצונים שינסו לנקוט באלימות נגדכם היום במצעד, כמו שקרה בשנים קודמות?

גרונברג: ״אנחנו למודי ניסיון של שנים. בעבר היה אירוע דקירה שבחור חרדי דקר את אחד הצועדים. אנחנו לא יכולים לחיות בפחד הזה כל הזמן, כי אז לא נצא מהבית. להפך, ההימצאות שלנו שם מחזקת אותנו שם כקהילה ומחזקת את האנשים שכרגע עדיין לא יכולים לבוא ולצעוד איתנו. אי אפשר להתעלם מאיתנו ולהגיד שבחברה הישראלית אין הומואים ולסביות״.

****
מצעד הגאווה בהשתתפות הומואים ולסביות דתיים יתקיים היום בירושלים