בניגוד לאברהם חלפי, הפרשה שלנו סבורה שכדאי לחלום חלומות עגומים של קדושה (ממליצה לפתוח את הלינק ולו בשביל לראות את קורין אלאל. קורע. שלא לדבר שהריור פגע בקדושתי על המקום.). אבל מה לי ולקדושים?! אז הלכתי למדרש בויקרא רבה לחפש קדושים. מצאתי אתונות. שנאמר "אם ראשונים כחמורים"…

 בפרשה כ"ד סימן ח' מצאתי את המדרש הזה:

 רַבִּי אָבִין אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן וְהוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְרִים, מֵהֶם נְזִירִים וּמֵהֶם שִׁכּוֹרִים. 

 לְעֵת עֶרֶב בָּא לִתֵּן שְׂכָרָם. נָתַן לַשִּׁכּוֹרִים שְׁנֵי חֲלָקִים, וְלַנְּזִירִים חֵלֶק אֶחָד.

אָמְרוּ לוֹ (הנזירים): אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, לֹא כֻלָּנוּ שָׁמַרְנוּ כְּאֶחָד?! מִפְּנֵי מַה אַתָּה נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָנוּ חֵלֶק אֶחָד???

אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: אֵלּוּ שִׁכּוֹרִים הֵן וְדַרְכָּן לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּלְפִיכָךְ אֲנִי נוֹתֵן לָאֵלּוּ שְׁנֵי חֲלָקִים וְלָכֶם חֵלֶק אֶחָד.

 כָּךְ הָעֶלְיוֹנִים, לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע מָצוּי בָּהֶם, קְדֻשָּׁה אֶחָת – שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, יד): "וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָּא".

אֲבָל הַתַּחְתּוֹנִים (זה אנחנו), לְפִי שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם, הַלְּוַאי בִּשְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת יַעַמְדוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זהו שכתוב)(ויקרא כ, ז): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים".

 שני דברים למדתי מהמדרש הזה: האחד, לאלוהים יש קצת בעיה עם השומרים שהוא בוחר לו. השני, עדיף להיות שיכורה מנזירה.

 ובסימן ג' מספר לנו המדרש (בתרגום חופשי):

 "קדשים תהיו"

זהו שכתוב "ישלח עזרך מקדש".

רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר:

מעשה בקרתני (=בבן עיר קטנה, ויש גורסים בקרייתנו), באבא יוסי איש ציתור, שהיה יושב ושונה בפתחו של מעיין.

התגלתה לו הרוח שהיתה שרויה שם.

אמרה לו: אתה יודע כמה שנים אני גרה כאן??? ואתם יוצאים ובאים, אתם ונשותיכם, בצהריים ובערב, ואני לא מזיקה לכם.

אז רק שתדע, שעכשיו, הגיעה לפה רוח רעה שמזיקה לבריות (ודרך אגב גם רוצה לתפוס לי את המקום)

אמר לה: מה נעשה?

אמרה לו: לך ואסוף את בני המקום ואמור להם, מי שיש לו מכוש, מי שיש לו מגל, מי שיש לו מגרפה, יצא לפה מחר, עם תחילת היום, ויסתכל על פני המים. וכשתראו מערבולת, תקישו בברזלים שהבאתם ואימרו "שלנו ניצחה" "שלנו ניצחה".

ולא עזבו את המקום עד שראו כמין טיפה של דם על פני המים.

(ניצחו אראלים את המצוקים. או ההיפך.)

 והרי דברים קל וחומר (מסיק המדרש את מוסר ההשכל ההכרחי), ומה אם הרוחות שלא נבראו לשום סיוע צריכים סיוע, אנו שנבראנו לסיוע (=לסייע ולהסתייע) על אחת כמה וכמה.

הוי: ישלח עזרך מקדש.

 עכשיו כבר ברור: מי שמחפש קדושים מוצא רוחות.

 אבל מותר להמשיך לנסות. אולי יישלח לנו איזה סיוע.

 (ורק רוצה להגיד שחסכתי לך את הקדושים שבאים על שפחותיהם, בועלים את נידותיהם, מטיילים עם חילונים ומועמדים להיתלות בקודקודיהם. כלל אצבע לא רע: פרשה שמתחילה עם "קדושים תהיו" תפיק סיפורי אכזריות ורוע…)

 קדושים תהיו, אבל במידה.

 שבת שלום

זיוה