מרוסיה בשנאה | בת-קול | ארגון לסביות דתיות

04אוגוסט '13

מאת: נדיה אייזנר

להומופוביה הרוסית שורשים עמוקים ואפלים שמגיעים עד למחנות ובתי כלא בסיביר. היום הצד המכוער הזה של התרבות הרוסית המודרנית מקבל רוח גבית מהמשטר ומבית המחוקקים. ניתן לומר שההומואים הם ה"יהודים החדשים" של רוסיה היום, על אף ששום רודן רוסי לא העז לקדם את האנטישמיות בעזרת חקיקה, משטרו של פוטין מעז גם מעז ליצור מצב בו יש תוקף חוקי לשנאה ולאפליה.

הישראלים הלהטב"ים דוברי עברית לא כ"כ מבינים את המציאות המתרחשת ברוסיה היום – ולו משום שמדובר במציאות הזויה במיוחד. רק בימים האחרונים ממש התחילו להופיע מאמרים וכתבות בתקשורת הישראלית שמדברים על התופעה – משטר שמחוקק חוקים הומופוביים, שמזכירים יותר מכול את חוקי נירברג, על המשטרה שעוצרת ומכה פעילים להט"בים שמפגינים ועל הניאו-נאצים שמתעללים בנערים. זה התחיל מחוקים מוניציפליים בערים כמו ארכנגלסק בסנט פטרסבורג, שאסרו על כל ביטוי של הומוסקסואליות ברבים, בשטח השיפוט של העיריות (באיום של קנסות כספיים).

המושג הפופלארי ביותר בעגה ההומופובית הממסדית ברוסיה היום הוא "תעמולה הומוסקסואלית", והשיח סביבו הוביל לחקיקת מספר חוקים פדרליים, שעברו אך לאחרונה: החוק האוסר על יציאה פומבית מהארון, והחוק האוסר על אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים (כולל איום בביטול אימוצים שכבר נעשו). חוק נוסף שעבר אוסר על "פגיעה ברגשות הדתיים”, והוא למעשה חוק המגביל את חופש הדיבור באופן שלא נראה ברוסיה מאז ימי סטלין החשוכים. משמעותם של החוקים אלה – איסור גורף על פרסום והפצה של חומר המקדם שוויון זכויות לקהילת הלהט"בית, איסור על הקמת קבוצות תמיכה לנוער להט”בי, איסור על קיומה של משפחתיות חד-מינית מחוץ לארון ועוד. בשורה תחתונה, אסור להיות היום הומו, לסבית, בי או טראנס מחוץ לארון ברוסיה.

בהפגנות הקהילה נגד החוקים, כמו גם במצעד הגאווה המחתרתי שהתקיים במוסקבה במאי האחרון, הוכו ונעצרו עשרות להט"בים על ידי ההמון ועל ידי המשטרה. אך עד לפני כשבועיים, הייתה הרגשה שבארץ פשוט לא מודעים למתרחש בממלכה הפוטינית האנטי ליברלית, וגם דוברי רוסית הישראלים שאין להם קשר ישיר לקהילה הלהט”בית (גם אם אינם הומופובים באופן מובהק) גילו אדישות רבה לסיפור של הקהילה הלהט”בית הרוסית.

העולם, לעומת זאת, כבר מתחיל להתעורר, וקורא להחרים את האולימפיאדה שאמורה להתקיים ברוסיה בחורף הקרוב, ולהטיל סנקציות נוספות על רוסיה הפוטינית, בתור ניסיון להשפיע על מדיניותה כלפי הקהילה הגאה. יש אפילו קולות באירופה שקוראים להעניק מעמד פליטים למהגרים הומואים ולסביות מרוסיה. אך עדיין, לכולם נדמה שלא מדובר ב"בעיות שלנו”.

העניין הוא שלפחות בישראל לא ניתן להתכחש לעובדה הפשוטה: לא מדובר במשהו שמתרחש במוסקבה הרחוקה בלבד. אם לשפוט לפי הדיונים ברשתות החברתיות שמתעוררים בעקבות אירועים חשובים בקהילה, החל ממצעד הגאווה וכלה בפיענוח הרצח באגודה, גם הקהילה של דוברי הרוסית בארץ חושבת ומדברת בהתאמה מוחלטת לקודים ההומופוביים של רוסיה העכשווית. באופן עקרוני, מדובר בקהילה שחושבת ומרגישה בשפת אמה, וניזונה מתקשורת הרוסית (גם זו הממלכתית, המנוהלת באופן ישיר על ידי המשטר של פוטין). אנו זוכרים את ההתבטאויות של ח"כית לשעבר, אנסטסיה מיכאלי, שגרמו לתגובות חריפות בתקשורת ובציבור הישראלי.

אך הישראלים לא מבינים שמיכאלי רק השמיעה את קולם של בוחריה של מפלגת "ישראל ביתנו". אני מזכירה שהיום מפלגה זו מאוחדת עם "הליכוד", ונמצאת בלב לבה של הקואליציה, ובמוקד ההשפעה על החקיקה ועל המדיניות של הממשלה. הישראלים בטוחים שלהומופוביה של פוטין אין השפעה עלינו בארץ – ולא מבינים שבבת ים ובאשדוד רואים את אותן התכניות, חשופים לאותם האתרים ושומעים את אותם המסרים כמו במוסקבה ובסנט פטרבורג. לעובדה הזו עשויה להיות השפעה מרחיקת לכת על מצבם של להט”בים דוברי רוסית בארץ, ועל הקהילה הגאה הישראלית בכלל.

לכן אני סבורה שיש משמעות רבה להשתתפותה של להט"בים ישראלים בהפגנות תמיכה בקהילת הלהט"ב ברוסיה שמתקיימות מעת לעת מול השגרירות הרוסית בת"א, לחתימה על העצומות שמועלות ברשת, ולכל צעד שעשוי להוות תמיכה בקהילת הלהט"ב ברוסיה והתנגדות למעשיו של משטר פוטין ההומופובי.