השבת נפלה לנו הזדמנות נהדרת לראות מסגרת שנוצרת בין הפרשות.

פרשת 'בהר' מתחילה: 'וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר'

ופרשת 'בחוקותי' מסיימת במילים:

'אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני'

כך מסתיים חומש ויקרא, בציון מקום קבלת המצוות הר סיני.

וחשבתי כמה זה סמלי שאנו מקבלים את המצוות על ההר, מההר, מהמקום הגבוה,

עלינו להסתכל למעלה לראות, לייחל, להכין לנו מקום בנו בתוכנו שיסתכל לכיוון למעלה,

שישאף, שיאמין, שיקווה שלמעלה מאתנו יש תשובה, יש דרך, דרך חיים, שאם רק נסתכל

ללמעלה נקבל את ההוראות, את ההדרכות לחיים מלאים, את הנתיבים שנוכל ללכת בהם.

ועוד מילה על 'בחוקותי' התורה כותבת לנו :

'אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם'

מדוע בוחרת התורה לכתוב ברבים ? מדוע לא אם בחוקותי תלך, תשמור את מצוותי,

ותעשה אותם?

אלא שאולי אם האדם ילך בחוקי התורה, יקיים מצוותיו, כי אז ירוויח את היחד, את החיבור

לקהל, לכלל ישראל, לציבור.

המצוות הן איזשהו מטווה ליצירת יחד קיבוצי, ומצד שני המצוות שומרות עלינו שנשאר ביחד,

המצוות מהוות שפה, קודים חברתיים, מוסריים, חשובים הכרחיים.

אותן מצוות שקבלנו בהר סיני.

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק!

תמי פיליפ-ירושלים

פרשת השבוע

פרשת השבוע