והפעם על מכת החושך.

"ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמיים ויהי חושך על ארץ מצריים וימש חושך. ויט משה את ידו על השמיים ויהי חושך אפלה בכול ארץ מצרים שלושת ימים, לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים ולכול בני ישראל היה אור במושבותם."

והמכה מסתיימת 'ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות. ויאמר משה כן דברת לא אוסף עוד ראות פנייך'

(שמות י' כא-כט)

מכת חושך פוגעת בחרות של האדם, ביכולת הבחירה, האדם נהפך לעבד, נשלט ע"י המציאות.

במכת חושך מתו גם יהודים, יהודים שהיו רשעים, שהיו שקועים בחושך של עצמם. יהודים שלא זכו לאכול מהמצה שמסמלת במקרה הזה את היכולת להכיל שינויים, ולהפתח לשינויים, הם מתו בחושך,

במצריים היה החושך ממשי, מוחשי, עלטה כבדה.

אך לפעמים החושך מתקיים באופן מטאפורי, אנו לא רואים, נמצאים באפילה, ממאנים להביט אל המציאות, נשארים בחושך הפרטי שלנו, כאילו מסך של חומות חשוכות עומד ביננו ובין המציאות. אז מתי החושך דופק על פתחינו? מתי החושך מעיב על חיינו? כיצד החושך מתגבש בחיינו?

ובכן כאשר אנו לא רואים איש את אחיו אנו נמצאים בחושך, ב'מכת חושך' פרטית, ה'חושך' הוא סובייקטיבי, החושך נובע מבחירה של האדם, בחירה שלא לראות, בחירה של להשאר מאחורי החושך, אותו חושך שמנהל את האדם, שמבודד את האדם. חושך שמקבע אותו, מסרב לאפשר לו להתקדם, להשתנות, להאיר את חייו.

פרעה אומר למשה אל תוסף ראות פני, כי אם תראה אותי, אז תמות.

פרעה לא יכול לצאת מהחושך שלו, מהסגירות שלו, מהעולם המצומצם שלו, מהמקום שבו אין קיום לשני עמים, לשני אנשים, אין קיום לשונה, לאחר, פרעה רוצה להישאר במקום המוכר, המצומצם, הידוע, האגוצנטרי.

לפרעה, אין לו יכולת לעשות טרנפורמציה, להשתנות, הוא קבור תחת הררי חושך, הוא מקובע, בזמן שמשה מקדם את היציאה מהחושך, מהגלות, נושא את דגל השינוי, את דגל הגאולה, מנהל משא ומתן עם פרעה, רואה את האחר, שואף למעלה ורחוק.

אז מה למדנו?

יש חושך פרטי, חושך ממשי, חושך מטאפורי, חושך סובייקטיבי, ויש לנו אפשרות לצאת מה'חושך' שלנו, מתי, גם כשנראה את האחר.

שבת שלום, תמי פיליפ ירושלים.

 

פרשת השבוע

פרשת השבוע