ושוב בצורה מעגלית, היד, האצבע מצביעה שוב על הפסוק הראשון בתורה, בחומש הראשון, 'בראשית ברא אלוקים' ואנו מתחילים לקרוא בה, בפרשה הראשונה, מחדש. אנו מתחילים להתבונן בבריאה, בצמיחה, בהתפתחות העולם, האדם, הזמן, אנו מתחילים שוב מהבלגן (אבל היה מסודר כאן, לא?) להתארגן מחדש, לפרש מחדש, אולי לנסות לפרש מחדש.

הטקסט הוא אותו טקסט, אותן אותיות, אותן הברות, אותן נקודות, אותם פרקים, או כמו שאברום בורג אומר על הזמן היהודי שהוא גם קווי וגם מעגלי, גם חוזר על עצמו וגם מתקדם, לא סגור בתהליך, מתפתח. קיימת התחדשות, והתפתחות, התקדמות בנו, בקוראים.
אנחנו משתנים, בנו יש שינוי, אנו בתנועה, צוברים חוויות, מפגשים, מבטים, אנו לא אותם אנשים שהיינו לפני שנה, אנו בעלי תובנות חדשות, בעלי ניסיון חיים של עוד שנה, אנו מגיעים למפגש עם הפרשה אחרים, מפוקחים, עם מטענים חדשים, עם יכולת הקשבה והתבוננות אחרת, עמוקה יותר, מבינה עוד רובד, עוד זווית, עוד היבט, יוצרת, בונה, עוד תובנה יקרה, אוצר חדש.

אנו נבראים מחדש עם הפרשה, היא בוראת אותנו, מבריאה אותנו, ואנו נוצרים מחדש.
חווית הקריאה בתורה , הקריאה החוזרת שנתחיל בה בשבת הקרובה, החזירה אותי לחוויית הקריאה בספרי הילדות, בסיפור של לפני השינה. ואני חו"ח לא משווה כאן בין העומק והאיכויות של התורה וספרות הילדים, גם המשובחת שבה.

לרוב אנו מבקשים לקרוא באותו ספר שוב ושוב, אפילו שאנו יודעים היכן המחבוא, היכן הזאב, ושאבא לא יחזור מהמלחמה כמו גם על לידות, נסיעות, מתנות, ומפגשים משפחתיים, ומקומות נחמדים, נפשנו מבקשת לפגוש שוב ושוב את אותו סיפור ידוע ומוכר.
אנו רוצים לקרוא שוב ושוב בספרים ואפילו שתוכנם רצוף טרגיות, משברים, פרידות ומלחמות. אין אנו מונעים מנפשנו להיות חשופה שוב ושוב לרצח, לאונס, להרג אזרחים, לבגידות, להפרת הברית עם בורא עולם. אמנם אנו גם ששים להיפגש מחדש עם מסיבת יום ההולדת, והדובי שקבלנו לראש השנה, כמו גם על הקרקס ועל החופשה המשפחתית בג'ונגל. אך איננו בוחלים בסיפורי המכשפות, החיות המסוכנות, והטרור שמשתולל.

האם אנחנו רוצים, בוחרים לנפשנו את המוכר? את הידוע מראש? האם אנו מסרבים להפתעות? לסוף לא צפוי? האם יש בנו אזשהי תקווה שהפעם הסוף יהיה אחר, שנוכל לשלוט על הסיטואציה, על המציאות, שנוכל לתקון אותה, להתערב בסיפור, לתקן, לשפר את גורלם של השותפים בה, של הקורות אותם?

ועוד חשבתי מה יש בה בקריאה החזרתית, מה אנו מגלים מחדש, טווים מחדש בעדינות, אלו קולות אנו שומעים? אלו תכונות? אילו התרחשויות פנימיות? אלו הבנות דקות? מה לא ראינו קודם? למה לא שמנו לב, על מה דילגנו ואת מה החמצנו. מה השארנו להבנה עתידית…לשנה הבאה…לערב הבא.

ושאלתי את עצמי, האם באמת ניתן להספיק ולעכל את כול המסרים, את כול תנועות הנפש, את כול המורכבות האנושית, האלוקית בקריאה חד פעמית? האם פעם אחת תיתן מענה לכול הגירויים, לכול הרבדים שעולים בסיפור, לכול מערכות היחסים החיצוניות והפנימיות? הטקסט כול כך עשיר, מורכב, מפותל, מכיל התרחשויות, שרק עיבוד שלו לאורך השנים, באיטיות, בהדרגה, בלימוד בצוותא, בהיעזרות במפרשים יכול להביא להטמעתו, שפשוט בלתי ניתן לעכל, לפשט, לדעת למה התכוון המשורר בקריאה חד פעמית.
ובקריאה בתורה בסתר ליבי אני תמיד מתפללת שאחי יוסף השנה יהיו פחות אכזריים כלפי יוסף אחיהם…שלא יזרקו אותו לבור, ושמשה רבנו יכנס לארץ, אך זה לא עוזר לי, הסיפור חוזר, בדיוק מדהים לטקסט מלפני שנה, יוסף נזרק לבור, נמכר ומורד למצריים, מופרד מאביו במשך כ"ב שנים, וחי רחוק ממשפחתו. משה עדיין לא נכנס לארץ הבחירה, עדיין יש בעולם רוע, אכזריות, עדיין אנשים חוטאים ונענשים, אך יחד עם זאת אולי קבלנו במשך השנה עוד כלים להבנות חדשות, לקבלות חדשות, להכלה אחרת, לאמונה מסוג שונה, ליכולת סיבולת, אולי לתקווה שהייתה גנוזה במרומים.

אך ההבנה שאני רוצה לחלוק אתכם היא ההכרה שאולי גם אם נקרא את הסיפור עוד פעם ועוד פעם, כל שנה מחדש, לאורך 120 שנה, עדיין לא נבין הכול, לא הכול יהא לנו ברור, מבואר, לא כול הפרטים יתאחדו לנו לכדי משנה סדורה, ומובנת. לא כול התהליך יהא נהיר, ומסתדר, אולי נתקדם עוד קצת, עוד צעד, עוד פסע בדרך, אך לא הכול יפורש.

אך אין כול בעיה בכך, הרי בשנה הבאה פרשת 'בראשית' תחזור…ובגדול !
אז שתהיה לנו שנה של לימוד, התחדשות, והתקדמות, ונצעד מבראשית כדי להבין את הברכה.
שבת שלום וחורף בריא!
תמי פיליפ
ירושלים.

פרשת השבוע

פרשת השבוע