פרשת האזינו, שבת שובה.

אנו ערב חג ראש השנה, מברכים את השנה החדשה, מאחלים זה לזה שנתבשר בבשורות טובות, שנזכה לבריאות, לפרנסה, לשנת שלום, לשנה של אחווה, ואהבה.

לפעמים אנו מרגישים בהחמצות מסוימות, פעולות שלא הספקנו לעשות. להשיג תואר נכסף, ביקור בארצות מסוימות, אנו מודעים יותר מתמיד שלא נצליח לקיים מפגשים מלהיבים, לבקר אנשים אהובים, להיות עם מודרכים, חניכים, ולצלם פיסות קרקע מלהיבות.

ובכל זאת איך כול זה קשור לפרשת האזינו? מה ההקשר לפרשת השבוע  לשבת שובה?

ובכן' אם נתבונן בסוף הפרשה כותבת לנו התורה: "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל' (דברים לב, נב).

אחרי השירה, שלמעשה תופסת את רוב חלקה של הפרשה, מצווה הקב"ה על משה למות, להעלם, להסתלק מהעולם, ליצור את סוף החיים שלו, להיפרד, מזכיר לו שלא יכנס לארץ ובעצם אם לדייק, להיות במקום הזה של 'מנגד', מקום שמתבונן על הסטטוס שכבר לא נהיה בו, על הארץ שלא נגיע אליה, על הכניסה לארץ המובטחת שאנו נישאר בה מבחוץ.

המילה 'מנגד'. טומנת בחובה לימוד גדול, אולי הלימוד האחרון שמשה מלמד אותנו כאן, מתנה שנותן לנו ערב מותו. עלינו ללמוד להיות בנקודת הזמן הזאת של מבט על מה שלא הספקנו, לא מתוך ביקורת, לא מתוך שיפוט, אלא מתוך קבלה, מתוך חמלה לעצמנו, מתוך ההבנה  כי גם מה שהספקנו זה בסדר, זה מה שיכלנו בנקודת הזמן הספציפית ועם המטען שהיה לנו בתקופה הזאת זה ראוי, מכובד, מספק.

כי עוד רגע כשנצא מ'בית הכנסת' נאחל 'שנה טובה', ו'גמר חתימה טובה' וכאן טמונה החכמה, כאן טמונה ההבנה העמוקה, שגם אם אנו נמצאים 'מנגד', ותמיד יהיה לנו איזה 'מנגד' בחיים…גם כשאנו לא במציאות הרצויה, גם כשאנו נמצאים רחוק, גם כשאנו מפסידים חוויה, מפסידים קבלה של מציאות מסוימת, אנו אומרים 'שנה טובה'. גם שאנו רחוקים מהמימוש, רחוקים מההשגה, אנו מסוגלים לשים רגע לב למה שיש, להוויה של הקיימות, לחלק הנמצא, לבריאות שהושגה, לנחמה.

עלינו ללמוד להיות בנקודה של 'מנגד' ולהגיד 'שנה טובה' לדעת כי למרות שלא נגיע, למרות שלא נשהה בשטח הרצון שלנו אנו משלימים עם המציאות, שמחים על מה שכן השגנו, על הארץ בה שהינו, שכן זוהי כנראה הברכה…

שבת שלום ושנה טובה!

פרשת השבוע

פרשת השבוע