כבר בפסוקים הראשונים כאשר יהודה נואם את הנאום שלו אנו פוגשים את איברי גופנו שותפים, משחקים, נוכחים, במפגשים העוצמתיים שבפרשה.

'וידבר נא עבדך דבר באוזני אדני'

'ואל יחר אפך בעבדך'

'כי לא נוכל לראות פני האיש'

'ויתן את קולו בבכי'

'והנה עינכם רואות ועיני אחי בנימין'

'כי פי המדבר אליכם'

'ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו'

'והקול נשמע בית פרעה'

'ועינכם אל תחס על כליכם'

ויפג לבו כי לא האמין להם'

'ותחי רוח יעקב אביהם'

'ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך'

במפגש יוסף ויעקב, 'וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד'

'אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי'

האחים לא מכירים את יוסף, נבהלים מפניו, ויוסף מבקש שייגשו אליו. שיראו אותו מקרוב, ובאחד הפסיקים המרגשים בפרשה אומר יוסף : 'והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם'

שפת הגוף היא אולי הביטוי הראשון במפגשים האנושיים שלנו,  היא מאפשרת את המפגש העמוק יותר, היא מסמלת לנו מה הכיוון, מה הכוונה, היא מרמזת לנו מה רצון הדובר.

ואולי בפרשה שמכילה כל-כך הרבה מטענים, הגוף מדבר בעוצמות, מבטא קולות, ובכי, נישוקים, וחיבוקים.

והרי המילה הפותחת של הפרשה היא 'ויגש', צעד קדימה, מחווה, רצון להתקרבות, שמביאה בהמשך לפיוס, לאחדות, עלינו להשתדל לגשת גם בגוף, וגם בנפש, להרבות באחוות אחים.

שבת שלום!

פרשת השבוע

פרשת השבוע