בפרק א' פסוק ד' נאמר 'וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו'

אותי תפסה המילה 'וסמך' שפותחת את הפסוק, כאשר התוצאה שלה בסוף הפסוק 'לכפר'.

האדם צריך לסמוך ולהישען על הקרבן, על העולה, ואז אחרי הסמיכה יהא הקורבן רצוי ומתאים למקריב, עד שיכפר עליו.

זו דעת מקרא אך לפי מדרש חז"ל הנושא הוא ה', שיש לסמוך על ה' שיעשה את הבהמה קרבן לה' במקום המקריב עצמו.

כך או כך אנו לומדים כאן על הצורך לסמוך, לפעמים להרפות קצת שליטה, לתת אמון באחר, במי שהוא מחוץ אלינו, במשהו אחר, בכוח אחר,

יש כאן אולי הבנה שלפעמים לא מספיק לנו לסמוך על עצמנו בלבד, שאנו צריכים להבין את הגבולות שלנו, את ההזדקקות למשהו אחר, לתוספת אנרגיה, כוח מבחוץ, לקחת את עצמנו מושמים על משהו נוסף שיביא לנו בסוף את הכפרה, את ההיטהרות.

לפעמים היכולת לסמוך, בה עצמה יש את הכפרה, הניקיון.

אז על מי אתם סומכים בעבודות הפסח?

שבת שלום.

פרשת השבוע

פרשת השבוע