היום, בעידן המודרני התרגלנו לכך שהכול נעשה במהירות, ובקלות. איך אומרת הפרסומת 'תן לאצבעות ללכת במקומך…' אנו מקישים על המחשב וכבר מזמינים מחו"ל, מתקשרים ומבצעים פעולות אשר בעבר היה עלינו לכתת רגליים ולהגיע פיזית על מנת לבצע אותן.

ובתהליך קיום המצוות?
האם ניתן לבצע מילוי מהיר של המצוות או שעדיין יש משמעות ליגיעה, למאמץ שנדרש על מנת לקיים את המצוות? האם חשוב זמן הפעילות שבקיום המצווה, הכוחות שמושקעים, המחשבה, או שעצם קיומה של המצווה נחשב?

הפרשה שלנו נותנת תשובה לכך.
אליעזר עבד אברהם נשלח על ידו לארם נהריים למצוא אישה לבנו, את התהליך מתחיל אליעזר בעשיית סימן שלפיו ידע מי תהיה הנערה המתאימה, אם כאשר תאמר אליו להשקותו מים תשקה גם את גמליו, זאת תהיה האישה הראויה לבנו של אברהם. ואכן רבקה בת בתואל מגיעה עם הצאן לשאוב מים מן הבאר. וכאשר אליעזר פונה אליה היא ממלאת את מבוקשו ומוסיפה שתביא מים גם לגמלים, היא חוזרת לבאר וממלאת שוב את כדה.

המים לא עלו כפי שקיוותה והיא נאלצת להתכופף, ולהוריד בעצמה את הכד לעומק הבאר ולהעלות משם את המים.

מדוע בפעם הראשונה עלו המים ואילו כאשר מגיעה לשאוב לגמלים המים לא עלו?
במה שונה הפעם השנייה מהפעם הראשונה?
ובכן בפעם הראשונה שאבה רבקה לעצמה, לא לאף אדם אחר, מלאה את צרכיה, בשלב זה עוד לא ידעה על התכניות של אליעזר, על הצורך לשאוב לעוד משהו.
כאשר הייתה השאיבה לצורך מצווה, המים לא עלו, לא הקלו על שאיבתם, רבקה הייתה צריכה להשקיע מאמץ, להעלותם בכוחותיה, לשים אנרגיה במצווה, להשקיע, להפגין מאמץ, כוח נפשי, רצון.

מה אנו לומדים מכך?
חשובה לאלוקים גם ההשקעה במצווה, ההשקעה בכוחותיו של האדם עצמו, לא כוחות אלוקיים, אלא מאמץ, לב, גיוס הכוחות הפנימיים, הקרבה, הדרך, התהליך.
לא רק התוצאה חשובה, אלא גם הדרך, היגיעה, המסירות, המאמץ הכרוכים בתהליך קיום המצוות, בדרך, הנאמנות, ההשקעה, איכות המעשה, הנתינה.

אז שנזכה להשקיע בדרך, להתאמץ בקיום המצוות, ולחיות מתוך מודעת לזולת, לאחר.
שבת שלום!
תמי פיליפ
ירושלים.

פרשת השבוע

פרשת השבוע