אחד הפסוקים שהכי ריתק אותי בפרשה, הינו פסוק שמופיע לקראת סוף הפרשה :

'ויעמד העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים' (פרק טו פסוק יח)

המוכנות והנכונות של משה לגשת אל הערפל, היא תמצית המנהיגות, היכולת ללכת אל המקום שהוא קצת אור וקצת חושך, המקום של החוסר בהירות, של הלא ידוע בצד המעט הידוע, היכולת להתקרב אל השטח שלא תמיד מספק וודאות, שהוא קצת שחור וקצת לבן, הוויה שהיא מטושטשת, שמכילה את הספק, את החוסר וודאות, את הסיכון, את המניעה, את הראייה המוגבלת,

היכולת להיות בערפל, בחוסר הידיעה, באין והיש ביחד דורשת בגרות, דורשת אומץ, דורשת לפתח את היכולת לסמוך על מישהו, לחפש עוגן, מקום של ביטחון, של קיימות, של אמונה.

ומה כתוב לנו בסוף הפסוק ?

'אשר שם האלוקים'

גם האלוקים נמצא במהות של הערפל, ומזמין אליו את משה להיות בערפל עמו, להיתמך בו גם בתוך הערפל, לברור את נקודות האור, להישען עליו גם אם לא הכול ברור, מובן, וודאי, מוחלט.

כי אולי מה שמסייע, מה שעוזר, מה שמחבר, מה שנותן תקווה היא השותפות, ההיות עם, ההיות ביחד, יצירת הוודאות תנבע מתוך מהות ההצטרפות, מתוך ההחלטה לקחת סיכון, לברר מתוך המקום החלקי, הלא בהיר דיו.

העוגן, ההתחלקות, הצמידות, תצמיח על קרקע פורייה, הבנה, וודאות, מציאות פחות ערפילית.

ואיך כותב שולי רנד על הערפל ?

ערפל

מילים ולחן: שולי רנד

הסתכלתי לאחור

עיי חרבות

משמאלי ומימיני

הכל עולה בלהבות

לעיני נגלה שביל מתפתל

בליבו ענן מכוסה בערפל

 

כל העם אשר איתי

נעמדו מרחוק

בעיינהם לצנינים

הייתי ולשחוק

יהיה אשר יהיה

לעצמי ממלמל

זה הזמן לפסוע

אל תוך הערפל

 

כי שמה כי שמה

כי שמה האלוקים

כי שמה

כי שמה האלוקים

כי שמה האלוקים

 

לא לקחתי איתי

רק צידה ליום אחד

לנגדי שויתי את ה' המיוחד

בליבי קוצים אך בפי הלל

כגיבור עתיק פסעתי

אל תוך הערפל

 

קידמוני חצופים

בפחים ובמקלות

ואני לעומתם שר

בשבעים קולות

אהיה אשר אהיה

הייתי מתפלל

לכבודך נכנסתי

אל תוך הערפל

 

כי שמה כי שמה…

 

פצעוני השומרים

מנעו אותי מלעלות

בימים שורפת אש

והקרח בלילות

כמו שיכור הייתי קם ונופל

את קולך שמעתי

מתוך הערפל

 

כי שמה כי שמה…

שבת שלום מירושלים.

פרשת השבוע

פרשת השבוע