אחרי שיתרו נוכח בעבודתו הרבה של משה רבנו, מציע יתרו למשה:
"ואתה תחזה מכול העם אנשי חיל, יראי ה', אנשי אמת, שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות" – יתרו מציע למשה להביט בעם, להביט אל העם ולדלות לקבץ, ולאסוף מתוכו את אנשי החיל, את האנשים שהם יראי ה', את אנשי האמת, את שונאי הבצע.

ואני חשבתי שאנו בטבענו הפשוט תמיד מאמינים, ותמיד חושבים על עצמנו כאל אנשים שיראים את ה', כאנשים שמתרחקים מבצע, כאנשים הדוגלים באמת. אך מסתבר שאנשים עם תכונות נעלות אלו הינם רק חלק מהקהל, הם לא הכלל. הם חלק מובחר, משובח מהעם, מסוים מהעם, מורם מיתר העם.
לא כל העם הינם אנשי מידות, אנשי ערכים שמסוגלים לדאוג לכך שכול העם על מקומו יבוא בשלום.

אנו לא תמיד מה שאנו חושבים שהננו, במידות, במצוות, בחסדים.
עד כמה שהאדם חושב על עצמו כעל אדם של אמת, כאדם ששונא בצע, יש כנראה אנשים שנמצאים בדרגה גבוהה ממנו, שהם מצטיינים בעשיית חיל, שהם מצטיינים ביראת האלוקים שלהם, שהם קצת יותר אנשי אמת, ושהם שונאים קצת יותר עשיית בצע.

"ואתה תחזה מכל העם"
לא כל העם, אלא תבחר מתוכו, תברור מתוכו את הנבחרים, את הערכיים, את המתרחקים מבצע, ואז כאשר תבין שיש צדיקים ממך, אז באמצעות ההכרה יבוא כול העם על מקומו בשלום.
כי כאשר כל אדם ידע את מקומו, ידע שישנם צדיקים ממנו, וידע כי יש לו לאן לשאוף, לאן להתקדם, אז יתפשט השלום בעולם, השלם, השלמות.

ובלימוד ברסלבי למדתי שכאשר אנו מתפללים "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים" בתפילת העמידה ניתן להשליך מכך לפסוק "ואתה תחזה אנשי חייל…" שכן מי שרוצה להיות מהחוזים בשוב ה' לציון ברחמים, עליו לקחת חלק במשפט העצמי ולעשותו תחת אלומות האור של התורה כלומר להפוך עצמנו, לבצע טרנספורמציה במעשינו לכיוון של אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, ושונאי בצע.
שבת שלום!
תמי פיליפ
ירושלים.

פרשת השבוע

פרשת השבוע