כאשר מספרים לנו על בצלאל בן אורי נאמר לנו כי  הוא יחשוב מחשבות כדי לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, וכדברי הפסוק :"'לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת" (פרק לא פסוק ד).

כאשר חשבתי על שני חלקי הפסוק חשתי חוסר התאמה, חוסר המשכיות, חוסר רלבנטיות. מה הקשר בין המחשבה, בין המופשט, בין הראש, בין המוח, לבין העשייה, העבודה עם החומרים, היצירה?

בשביל מה צריכים לחשוב מחשבות  טרם הפעולה, טרם המעשה?

ובכן, כנראה שיש קשר, כנראה שהתורה רוצה לספר לנו על מהות הקשר, ועל ההכרח במתן קשר, בהבנה כי גם המעשה הוא לא פעולה פיזית, טכנית גרידה אלא שעלינו להוסיף לחול, לחומר מהקודש, שעלינו להפיח בחומר חשיבה, יצירתיות, בנייה, להעלות את החומר, להפיח בו נשמה.

ועוד משהו, חשבתי.

הצורך לחשוב והשילוב של העשייה מתוך מחשבה מייחדת את התוצר הסופי של כול אחד. כלומר העובדה שהמעשה הינו תוצר של פעילות מחשבתית, גורמת לכך שהתוצרים יהיו שונים, מיוחדים, לא אחידים כשם שאין מחשבת בני האדם זהה.

לכן, כשם שהמחשבה שלנו שונה מאדם לאדם, כך המעשה שהוא תוצר של אותה מחשבה מיוחדת שונה, מיוחד, אישי, כלי ביטוי של כול אדם ופנימיותו.

ועוד משהו, חשבתי.

שהתורה מבקשת מאתנו להיות אנחנו עצמנו, להיות כול אדם יוצר ע"פ המחשבה המיוחדת שלו, מתוך אוצרות נפשו, מתוך עומק מחשבת ליבו מתוך הבנתו, ומתוך החיבור שהוא מוצא לנכון עם החומר. התורה נותנת לגיטימציה לשונות, לייחודיות, למיוחדות, כמובן בתוך טווח מסוים.

יש מקום לביטוי של היחיד, של היחידים, לעוצמות המיוחדות, לתערוכות השונות, ולקולות השונים בתוך כול תערוכה, קולות שנובעים מתוך המחשבה שיוצקת אל החומר. היצירה היא שילוב בין המחשבה והחומר, שמתגבשים לכלל הוויה שלמה, מושלמת.

שבת שלום!

פרשת השבוע

פרשת השבוע