לקראת סוף הפרשה אנו מגיעים אל 'פרשת המקושש' אחרי פרשת המרגלים, ולפני פרשת 'ציצית'. כאשר קראתי שוב את פרשת המקושש, עלה בי רעיון נוסף, אולי שניים.

על הרעיון הראשון :

כל מה שכתוב בפסוק הראשון של פרשת זו ברור וידוע לנו, לכאורה אין בו חידוש.

'ויהיו בני ישראל במדבר' –אנו יודעים שבני ישראל עדיין במדבר ולא נכנסו לארץ המובטחת.

'וימצאו איש מקושש עצים' – האיש היה בולט בנוף, נראה, בנראות מרשימה.

'ביום השבת' –ביום השבת קישוש עצים אסור.

כלומר ברור לנו שאסור לקושש עצים בשבת, אך עצם הנראות של אותו אדם בודד, עצם ההבנה שהאדם יצא כנגד חוקי התורה, עצם הבולטות של היותו בוגד בתורה, מעצימה ומחזקת את ההבנה, את עוז הרוח שלו, את התעוזה, את הבגידה בצו התורה, לכאורה פשוט עבר על אחת ממצוות התורה, אבל אולי הצורה שבא מצטייר החטא, הניגוד בין המדבר לעצים, בין היחיד והציבור הצופה, מספרת לנו את סיפורו של החטא הנועז, המתריס.

מה שעוד מעניין שאת החטא עושה אדם בודד, אך את הצפייה בחטא, את ההתבוננות בחטא, רואה ומתלכד ציבור שלם. כל הציבור מעניש אותו, רוגם אותו באבנים, מוציא אותו מחוץ למחנה.

'ויהיו בני ישראל'

'וימצאו איש'

'ויקריבו אותו'

'ויניחו אותו'

'ויוציאו'

'וירגמו'

לפחות הציבור מתלכד כאן בגינוי החטא, במתן העונש, בעשייה, בהוקעה, מה שלא היה בחטא המרגלים. אולי צעדנו קצת קדימה במהלך הפרשה…

שיהיה חודש טוב וברכת שבת שלום.

פרשת השבוע

פרשת השבוע