דווקא בפרשה הראשונה שלנו כעם, הפרשה שפותחת את השתלשלות עם ישראל, את הקורות אותו במצרים, בגלות, גיבור הפרשה נולד ולא ניתן לו שם, או לפחות אנו לא שומעים על טקס מתן השם, ולא מתוודעים לשמו.
'ותהר האישה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלושה ירחים. ולא יכלה עוד הצפינו ותיקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר…ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור…ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחיה. ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה…ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא את שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו.' (פרק ב' א-י')

הפרשה נקראת 'שמות' אך למי שנקרא אח"כ משה, שמו ניתן לו ע"י מישהי מחוץ לבני משפחתו, מחוץ לעם ישראל. בת פרעה בוחרת את השם משה, אשר פירושו במצרית הוא ילד, או מס שמשמעותו בן. המנהיג של עם ישראל הוכתר בשמו ע"י הגויה, ע"י נציגת עולם המלוכה.

עוד הקבלה מעניינת ששמתי לב אליה, מול אמו של משה שאומרת עם לידתו 'ותרא אותו' בת פרעה רואה את התיבה, על כך אולי בהזדמנות אחרת.

אך מחשבה נוספת שעלתה בי ומעסיקה אותי, עם הקריאה ברצף הפסוקים, היא הסוגיה מדוע אמו של משה לא נתנה לו שם עם לידתו.
אמו של משה עושה כ"כ הרבה פעולות, מצפינה אותו, לוקחת אותו, משימה אותו פעמיים, אך לקרוא בשם? לא חשבה על כך? לא חשבה שיש לו עתיד? שהוא ישרוד? שתראה אותו?

מדוע פעולה כ"כ פשוטה של הקראת מילה, בחירת שם, פעולה שדורשת רק הזזת כמה שרירים של הפה, אינה מתבצעת כמו באופן שגרתי אחרי שנולד תינוק? וזה לה לא התינוק הראשון שלה כידוע.

האם קני הסוף רמזו לאמו שאולי כאן יהא סופו, שלא יתגבר על המציאות המטורפת שנולד אליה? שהוא בסוף חייו? רק נולד וכבר נלחם בשמד, בגזירות האבדון? ברצון להשמידו? להכחידו?

בהקשר זה חשבתי שמשה במהותו לא היה אפילו תינוק, מיד הפך לילד, לנער, לאיש, למנהיג. מיד שנולד נקרא ילד, וזו גם ההגדרה שנותנת לו בת פרעה. תקופת ינקותו של משה כאילו לוטה בערפל, יש בה הרבה נעלמים, אולי קשה להגדירה, לתקף אותה, לקרוא אותה, לתת לה שם.

מעניין גם לראות כי בהמשך הפרשה אומר האלוקים למשה 'ה' אלוקי אבותיכם אלהי אברהם אלוהי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור.' (שמות ג' טו).

אולי כנגד האין שם של משה, לאלוקים יש שם, ולא רק שם אלא שם שהולך אתו עד עולם. ואולי מהאין שם אנו בחומש השמות, השמות הרבים, עם ישראל חי!

שבת שלום
תמי פיליפ
ירושלים.

פרשת השבוע

פרשת השבוע