אחרי מות 2 בניו, אהרון דומם.

אהרון שנבחר ע"י האלוקים להיות דוברו של משה, להיות איש הדברים, להנגיש במילים את דבר ה', לשמש כעוזרו של משה רבנו, דומם.

אהרון עושה את הפעולה ההפוכה, נסוג, לא מדבר, לא ממשיך את תפקידו, משתמש בהתנהגות הפוכה.

כיצד ניתן להבין את השתיקה של אהרון, את העדר התגובה, הדיבור, המלל?

ואולי ההסבר הוא שכאשר נדרש אהרון לתווך את דבר ה', להיות עוזרו של משה, להיות כלי-משרת, להיות איש דברים, להביא דברים חיצוניים, אמירות שלא קשורות אליו ישירות, כי אז הוא ממלא את תפקידו, את שליחותו, אז הוא מדבר, דובר, ממלל.

אך כאשר נדרשת ממנו תגובה למעשה שעשו בני ביתו, כי אז אינו מרגיש שיכול להתבטא במילים, אז בוחר בשתיקה, בהעדר.

אלא שבמבט עמוק, גם שתיקה היא דיבור, ואולי העדר שמדבר, שמסמל, דיבור.

השתיקה שהיא ההפך מדיבור, מהווה בחירה לנהוג בסייג החכמה. שתיקה נמצאת ברצף שבין העדר דיבור לדיבור רב, ברצף שבין חידלון לשיטפון, שתיקה היא לא רק העדר, אלא היא בחירה מודעת, לשתוק.

לפעמים כדי לדבר, כדי להגות, כדי ליצור שיח, צריך קודם לשתוק…להיות בשקט, לאפשר למילים להיות, לנבוע, להיווצר, להתקיים כמלל, כשיח.

אחד הפירושים רואה במילים "בדמיך חיי" את המילים "בדומייך חיי" כלומר חיים מתוך דום השתיקה, חיים שניתן להמשיך אותם רק בשתיקה, מתוך השתיקה, באמצעות השתיקה.

ואולי אין כפרשה זאת של שתיקתו של אהרון, ללמד אותנו כיצד יש לנהוג לעיתים, וביחוד בימים הבאים עלינו כיום השואה, ויום הזיכרון לחללי צה"ל,

השתיקה היא שפה, השתיקה היא מהות, עומדת בפני עצמה ובעלת  'אישיות' עצמאית.

שבת שלום !

פרשת השבוע

פרשת השבוע