בשבת פרשת פקודי, תשע"ד התכנסנו לשבת המסורתית של בת קול, במקום קסום ומעניין. לחלקנו, המדובר במסורת רבת שנים בה אנחנו משתתפות,  ועבור חלקנו, זו הייתה הפעם הראשונה. אז, קבלו את המצטרפת הטרייה לבת קול ט', שהסכימה לשתף אותנו בחוויות שלה מהשבת. בימים הקרובים, נעלה עוד חוויות, ואנחנו מזמינות אתכן – חדשות וותיקות, לכתוב גם אתן, ולשתף את כולן (אפשר גם בעילום שם). ובשמנו, ובשם שאר המשתתפות – תודה ענקית למארגנות ולמתנדבות, זו הייתה באמת שבת של שלום.

עינבר וטליה

                                                                                                                                                                                                                   ************

מוצ"ש, ט. ביקשה ממני כ"כ יפה (שלא לומר דרשה התחייבות מראש בבחינת נעשה ונשמע…) לכתוב את חוויותיי מהשבת-  אז במוצאי שבתקול ר"ח אדר ב' אני ניגשת מיד לכתיבה כשכל החוויות עוד טריות ,שיהיה משנכנס אדר מרבין בשמחה!

הגעתי לשבת בעזרתן האדיבה של שתי חברות טובות (מאוד מאוד), זו שבת ראשונה שלי בבת קול, אני חדשה בארגון, הצטרפתי לא מזמן, קצת התרגשות, קצת לחץ,

(אני בקושי מכירה פה מישהי HELP!,

O.K., בדיוק בשביל זה אני מגיעה – להכיר!

נרגעת… כמעט)

דרך קצרה, נוסעים ומגיעים למקום של שלום, מקום טוב באמצע, מקום שיודע להכיל הרבה גוונים.

יום שישי לפני שבת, יש קצת זמן להתארגנות לקראת שבת, היכרות עם שותפותיי לחדר ומפגש קצר עם מי שבכל זאת (למרות הזמן הקצר שלי בבת קול) יצא לי להכיר בינתיים בבת קול.

מגיע זמן הדלקת נרות שבת וקבלת שבת (בסגנון קרליבך! יש!), חזנית עם קול נעים מובילה את התפילה וכולנו איתה.

לאחר מכן קידוש וסעודת שבת בחדר האוכל, הזדמנות להכיר קצת יותר את שותפותיי לחדר ובסיום אנו ניגשות לפעילות היכרות, נדמה שלכל אחת בבת קול יש סיפור חיים מאלף של חציבת בורות מים חיים לאחר שהמוביל הארצי לא הרווה את הצימאון… החלוצות של הדור שלנו.

חבורת נשים שיצאו מהקופסאות ומהתבניות שהתרבות והדת ניסתה בכל כוחה להכניס אותן אליהן, ואני מנסה כפי האפשר לשמוע את הסיפורים שלהן ולגלות שאני לא לבד בדרך החתחתים הזו, 'לא טוב היות האדם לבדה' – לכן אני כאן… מתפללת לעולם שבו העתיד של ילדי יהיה פחות מייסר מהמסלול שאני ושאר החברות היינו צריכות לעבור עד הלום ועדיין עוברות במידה רבה. (עובדה שאנו עדיין זקוקות לבת קול…)

דיבורים לתוך הלילה, כבר מאוחר, העיניים נעצמות שיהיה כח למחר!

תפילת שחרית – עוד יבורר וידובר האם בבת קול סופרים את הנשים או אם לאו,

העיקר שיהיה ב-  LOVE…

סעודת שבת בבוקר בחדר האוכל, עוד הזדמנות להכיר ולשמוע פנים חדשות, אני עושה קידוש לארבע נשים שלא יודעות לקרוא טוב בעברית ומגלה את קיבוץ הגלויות מארה"ב, גרמניה ורוסיה ומשתלבת בשיחה באנגלית, מתובלת במעט עברית, בשבילי…

לאחר מכן פעילות O.D.T. – שתי קבוצות, הרבה אקשן, אנרגיה ואדרנלין, מתרגלות עבודה קבוצתית עם חישוק, סופרות עד 100 דרך פתקים, מסתדרות לפי הסדר ללא מילים, כדורים מתעופפים וחפצים מעניינים שנופלים וגורמים לנו ליפול מצחוק… הרבה כייף ושחרור.

מכאן והלאה ממשיכות במנוחה קטנה, בפטפוטים ובדיונים מעניינים ברומו של עולם, משתדלות לתקן עולם במלכות שדי.

הולכות לסעודה שלישית (אחרונה חביבה…) ממשיכות מעט את הדיונים, עוד היכרות עם זוג שאו-טו-טו מגיעות לחדר לידה (שיהיה בשעה טובה!) ומגיע זמן הפעילות האחרונה, שיעור דיון עם ת. הלמדנית, שבעולם מתוקן תהיה גם הרבנית – בזכות עצמה.

מסירים בשיעור כמה מסכות, יותר מודעים להן כעת, ולסיום שרים שירים של הנשמה המתפללת 'כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים'…

ההרגשה טובה ונעימה, הרגשה שהגעתי למקום הנכון.

תודה לכל אחת מכן, ותודה לכל מי שלקחה חלק בהפקת השבת, היה מקסים!

ותודה לאלוקים שיש את בת קול!

"אמר ר' ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת מי פעל עם אל, כל מי שפעל עם אל יבא ויטול שכרו"   [ויקרא רבה כז, ב]