יש פעמים בהם שואלת את עצמי עד כמה נחוץ להוציא את כל האמת החוצה.
עד כמה הדבר באמת נחוץ, מה ההשלכות ומה התכלית. האמת כמוטיב מרכזי בחיים.
הנכונות היא להציף את הדברים מבלי להשאיר דבר תחת שטיחיי ההסתר.
יש הרבה על מה לדבר. בכל נושא. ככה זה כשיש לך דעה.
ישנם אנשים המעדיפים לשמור את האמת בשתיקתם.
גם זו אפשרות עם השלכות שאינן ידועות מראש, בהפקה זה נקרא תרחיש בלתי צפוי. לכי תדעי מתי תתעוררי ותגלי שמה שהאמנת בו התגלה כההפך ממה שחשבת.
אפשר לפגוש את הסיטואציה הזו בכמה רבדים בחיים,
למשל כשמחליטים להבליג ולספוג, כשלא נוקטים עמדה
או כשלא מצביעים בבחירות מבחירה. הכל זה בחירה.
גם שתיקה.
זכור לי מפגש מלפני כמה שנים עם חברות בצפון בסעודת השבת,
כשהחברות התווכחו בינהן על ענייני דת, האחת דתלשית והאחרת דתיה ליברלית,
ואני על תקן החוזרת בתשובה ובשיא השתיקה.
ישבתי שם והקשבתי ואוזניי לא אהבו את טעם המילים ובחרתי לשתוק.
לבסוף יצא שקיבלתי על הראש בשל שתיקתי הרועמת.
טוב ברור שמכאן ואילך כבר לא שתקתי,
והמחיר היה מצב שממנו אין דרך חזרה לתיקון.
כמובן שאחרי זמן מה תוקן הדבר אך הדברים לא חזרו לסדרם.
אם למשל באותו הרגע הייתי אומרת את האמת בזמן אמת, זה היה יכול להסתכם שם. כשמציפים את הדברים, בהתחלה זה מרתיע, אך אם מקשיבים באמת אז אפשרי לנהל דו שיח ולהשיג תוצאות ששני הצדדים יהיו מרוצים.
האמת שמעסיקה אותי לאחרונה היא הקונפליקט בין השמרנות לחופש.
כשאומרת חופש איני מדברת על מתירנות וחיים ללא גבולות, מדברת על חופש האמת.
כשאומרת שמרנית מתכוונת להדיקות באמונה ובדרך ה׳ וכל נתיבותיו.
המקום בו מרגישה שעמוק בפנים יש בי משניהם.
יש בי הבנה וחמלה כלפי העולם שגדלתי על ערכיו
אף על פי שאין בי אמונה לגבי אמת דרכיו ומחילה על כך.
כאן הקונפליקט.
הנטיה הטבעית היא לבחור להסתכל על החבר כאל נשמה,
מבלי להתייחס לכל ההשלכות החיצוניות והגשמיות שהוא מאמין בהם,
כי ברגע שנושא זה יוצף הדרך לגשר בנינו תהיה ארוכה ומורכבת.
כי מי אוהב שנוגעים לו באמונתו?
בין אם תורתו אמונתו. בין אם אמנותו אמונתו.
הרעיון הוא לא להתבלבל, לא ליפול לאשליית הקליפות שנדבקו לגוף הגשמי.
להסתכל בעינייה של הנשמה של החבר, כמו להסתכל לאורות נרות השבת.
גם אם הוא שונה באמונתו. הוא עדין מאמין במשהו. גם זו אמונה.
זה מצריך להיות כל הזמן על המשמר, איזונים ובלמים. להשמר במילים. במחשבות.
לכוון ולדייק את האמת לזמן המיועד לה, ולאמונה שאותו אדם שממול מאמין בה.
לשמור על הסטטוס קוו בכל נשימה ובכל אמירה.
כי ברגע שאת הופכת לאישה מאמינה, החברה שממול מחפשת אותך בכל פינה.
לשמחתי יש לי את השמירה וההשגחה כך יודעת שדרכי תהיה בטוחה וטובה.
ביום יום זה פשוט יותר לתקשר בין העולמות,
רק כשמגיעה שבת מלכתא
עדיף שכל אחד ימצא לו את הנחלה השקטה המתאימה לנפשו.
עוד מנסה למצוא את הדרך לאחד את העולמות והמשפחות גם בשבתות ובכל יום ויום.
שומר החופש, שומר נפשו. איש באמונתו יחיה.
לשלוות אחים אתפלל וארנן עד יגיע היום בו נהיה מאוחדים כלל השבטים.