בפרשת 'אמור' על המועדים אנו קוראים "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג' ל"ט)
ובפסוק אח"כ :
"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים." (ויקרא כג' מ')
ובהמשך עדיין על חג הסוכות :
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג' מ"ב)
בספר במדבר בפרשת 'פנחס' מפורטים קורבנות החג ונאמר על חג הסוכות :
"וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים" (במדבר כט' י"ב)
כמה מילים תפסו אותי בכל הפסוקים על חג הסוכות :
*איסוף
*שמחה
*כל האזרח
*ישיבה
*לקיחת מינים שונים יחד
ובמגילת קהלת אנו חוזרים רבות על המילה כול :
*'כל הנחלים הולכים אל הים'
*'ראיתי את כל המעשים'
*'לכל זמן ועת לכול חפץ'
*'את הכל עשה יפה בעתו'
*'ידעתי כי כל אשר יעשה האלוקים הוא יהיה לעולם…'
*'הכל הולך אל מקום אחד…הכל היה מן העפר'
*'את הכל ראיתי בימי הבלי'
*'סוף דבר הכל נשמע…כי זה כל האדם.'
השלמות נוצרת ע"י הפסיפס, השלמות היא כאשר יש מהכול, ציבור כולל בתוכו צדיקים, בינוניים, ורשעים, האחדות נבנית על איחוד השונויות, על צירוף של האחרים יחד, רק האסיף יחבר את השונה לדרך, יטמיע אותו ביצירה החדשה, בתבנית החדשה, יהיה שותף בהיווצרות של המציאות הטרייה, המתחדשת.
יראת האלוקים תנבע מקבלת האחר, השונה, מההליכה המשותפת, מההתקבצות ההתלכדות, מההצטלבות, 'סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כול האדם'. אם אנו ביחד כי אז אנו חברים, 'כול ישראל חברים' אם אנו כול, כולם, בלי להוציא משהו מחוץ לכלל, מחוץ לציבור, מחוץ להוויה כי אז לא נהיה חברים.
הסוכה שהיא בד"כ קטנה יותר משטח הבית מחייבת אותנו להצטופף, לשבת יחד, להרגיש זה את זה, זו את זו, להתקרב, לאפשר לשני להתקרב, לזוז, לקרב הכיסא, לראות, לצפות בשני, להכיר את החברים לשולחן החג, להישיר מבט, לבחון מה עבר משנה שעברה, לבחון כמה דומה, כמה שונה מאיך שהיה אשתקד, בסוכה. לחשוב איך עוד ניתן להתקרב, לחזק את היחד. בבית כל אחד יכול להיות בחדר אחר, אך בסוכה, במבנה של הסוכה כולנו יחד, בחדר אחד במבנה אחד, כולנו כאיש אחד, מסביב לשולחן אחד, מאוחדים משהו, מנסים להתאחד, לאהוב יותר, האח"ד הוא בגימטריא אהבה – האהבה תביא לאיחוד, וגם האיחוד יביא לאהבה.
'וכל מאמינים' – אם אנחנו כול, יחד, ביחד, כי אז ניתן להאמין, כשנמצאים יחד יש אמונה יש חוזק, אתה לא בודד, היחד נותן כוח, עוצמה, אם אנו יחד אפשר לומר אמן, אמת.
'יחד יחד, וכולנו ביחד' אנו שרים כול שבת. כשאנו ביחד יש לנו קדושה, יש לנו אור. בסוכה קצת צפוף, היחד שקוף, אין לאן לברוח, איך פעם צחקו אצלנו במשפחה שרק בסוכות יודעים מי שר טוב זמירות שבת וחג, היחד נראה כלפי חוץ , נשמע, שקוף, בוטח, כשאנו יחד שומעים אותנו, יש לנו נראות, קיום, קיימות.
כשאנו בסוכה אנו חשים יותר אחריות, אנו מהדהדים את המעמד, אוחזים בו, חרדים יותר לנראות שלנו. לשם כך נחוץ לנו היחד, להתחזק מתוכנו, לצקת תוכן, להחזיק ביחד שלא יחמוק לנו.
וחג הסוכות מלמד אותנו שאנו לוקחים כמה מינים, ביחד, מינים שונים, גודל שונה, מראה שונה, טעם שונה, ריח שונה, תחושה אחרת, ואותם אנו לוקחים יחד ומהדקים באהבה לישות אחדותית, מפוארת.
גם העמים שותפים לחג, הרבה נגיעות של יחד, כלל עולמי, כלל משפחתי, קבלה של האחר, של השונה, איחוד, חיבור, ניסיון לבנות אחדות, שותפות.
ואולי הפסוק שאמר שלמה המלך :
'סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כול האדם'
בסוף הכול נשמע…הקול של כולם נשמע. וכאשר כול הקולות ישמעו, יהדהדו ברחבי תבל נגיע ליראת ה' ולקיום המצוות עד לתיקון עולם במלכות שדי.
חג שמח!
תמי פיליפ ירושלים
בסוכות תשבו שבעת ימים