בס"ד
הלימוד לעילוי נשמת החיילים שהלכו ונפלו במסעיהם למען העם והארץ במבצע 'צוק איתן'.
בפרשה אנו שומעים על מסעות בני ישראל במדבר. 42 מקומות שעברו עם ישראל מרעמסס בחודש הראשון ועד ערבות מואב. מדוע נקראת הפרשה 'מסעי'? מה פירוש המילה "מסע"? מדוע לא נקרא כל פיסת דרך שעברו בה מקום אלא מסע? ומפרש מילון אבן שושן, מסע –'נסיעה, תנועה ממקום למקום, מהלך, סיור מאורגן'
מה ההבדל בין מסע ומקום?
נחזור למילון. מקום– 'ישוב, שטח כפרי או עירוני למושב בני אדם, שטח ישיבה לאדם אחד, רווח, חלל או שטח להימצא בו או לעמוד עליו'. כלומר המילה מסעי מעבירה לנו תחושה של תזוזה, של פעילות, של דינמיות, של תהליך. לא מדובר במצב סטטי, בעמידה במקום אחד, אלא בתנועה, במעבר, בשינוי בין מצב צבירה אחד למשנהו. כל מקום שהיו בו בני ישראל הפך למסע, השילוב של פיסת הקרקע ומצבם הנפשי והפיסי הוא שיצר מסע, תנועה, חיבור. גם בכל פיסת קרקע שדרכו בה עברו תהליך, וגם בדרך, במעבר ממסע למסע. בני ישראל יצאו ממצרים במצב צבירה אחד, ובמשך שהותם במדבר הם עברו אט אט לקראת הכניסה לארץ למצב צבירה אחר. מה הם אוספים בדרך? לאילו תובנות הגיעו? מה השתנה בהם מבפנים, באמונתם, בהיכרותם את הבורא, ואולי בהיכרותם את עצמם? את יכלתם? חולשותם? עוצמתם? ממקום למקום המסע שלהם נצבע בצבע אחר, רזולוציות הנפש שלהם מתפתחות, צומחות, מתגבשות, מתעצמות.
כל מסע הוא אחר באחרותו, כל מסע הוא אחר ביחס לכל אחד, ביחס למסע הקודם שכל אחד עבר, וביחס למסע העתידי שלו. אין מסע של אחד דומה למסע של השני, לפעמים מסע אחד יותר משמעותי, לפעמים מסע אחד מוביל כמה צעדים קדימה, בזמן שמסע אחר מחזיר דווקא אחורה, מדרדר, מקשה, מפרך, מפלח את הנשמה.
ואומר הבעש"ט 'כל המסעות הם אצל כל אדם מיום היוולדו עד שובו אל עולמו, כיציאת מצרים שזהו תהליך שעובר כל אדם.' מ"ב הם המסעות שעובר כל אדם, מסעות פרטיים, ממצרים ועד ארץ ישראל, עד הארץ הטובה, ויש בשמות המקומות סמל.
וכך מקשר הבעש"ט את שמות המקומות לתכונתם.
רעמסס-המסת הרע.
סוכות-צל השכינה, אך דירת ארעי.
איתם-עבודת ה' בתמימות.
חרות-לוחות הברית 'חרות על הלוחות'.
מגדול-חניה לפני הבורא.
מדברה-מדבר באמונה.
מרה-מרירות שיכלה להביא לדיכאון וריפיון.
אילמה-אותיות האלוקים.
ים-סוף-ההשתוקקות שאין לה סוף…
סין-מלשון ניסיון.
דפקה-שידפוק האדם על דלתות התשובה.
אלוש-אותיות שאול…ושהאדם יגיע למדרגה של 'שאול לה".
רפידים-ריפיון, וירידה.
מדבר סיני-שנגיע למדרגת האחדות כפי שבני ישראל היו בעת קבלת התורה.
קברות התאווה-שנקבור את תאוותינו.
חצרות ורתמה-שהאדם ירתום את עצמו ויפרוץ החוצה.
לבנה-שמלבנים ניצוצות של קדושה.
רתמה-שנרתמים לעבודת ה'.
רסה-אותיות הסר…הסרת כוחות הטומאה.
קהלתה-שכל אחד יכלול עצמו בקהל ישראל.
אמרי שפר-בציבור נשמעים דברי התורה המכונים 'אמרי שפר'.
חרדה-ההתבודדות יכלה להביא לחרדות ופחדים.
מקהלות-חזרה לקהילה, ולאיחוד, תחת-על האדם לכבוד את יצרו תחת קדושת ה'.
תרח-לא ללכת בדרכו של תרח.
מתקה-עיסוק בתורה המתוקה.
חשמנה-שמן וחבה. אם התורה היא אצל האדם כ'שמן הטוב היורד על הראש' כי אז יש לקב"ה חבה יתרה אליו, ואז מגיעים למסירות נפש.
מוסרות-מסירות נפש…
יעקן-יחוד ברכה וקדושה על מנת להוריד השפע.
גדגד-גומל-דלים כפול פעמיים.
יוטבתה-טובת ה'.
עברנה-כאשר יש לאדם ההכרה בטובת ה' גורם לכך שיהא בעבר אחד כאשר הקליפות מהעבר השני.
עציון גבר-גבר 'כי גבר עלינו חסדו'…מדבר צין-צין מלשון מגן, וצינה.
קדש-הקדושה!
הר ההר-מלחמת היצר כאשר מגיעים לקדושה העליונה.
צלמנה-צילו של הקב"ה ששומר על קהל ישראל.
פונון-על האדם לפנות מחשבותיו ורצונותיו מדברים שליליים.
אובות-על האדם לזכור את אבותיו על מנת לעמוד בגבול.
מואב-סמל לפריצות ותועבה.
דיבון גד-מרמז על המן, על האוכל הקדוש.
דבלתימה-העלם, והסתר על האדם להסתיר את עבודתו ולא להתגאות.
הר העברים-מעבר לצד הבורא ותחושת הערבות שיש בתורה ובמצוות.
ירדן יריחו-דבקות ומתיקות של התורה והמצוות.
שטים-רוח השטות….
יהי רצון שנזכה לתקן את כל בחינות מ"ב המקומות ולחיות ב"ם בכל המקומות, ליצור מסע משמעותי, ללמוד מכל מקום, לדעת לדלג ממקום אחד לשני, למצוא את המקומות הטובים, המלמדים, המעניקים, המרוממים.
לכתוב יומן מסע
'חזק חזק ונתחזק'
תמי פיליפ
ירושלים.