כרת הוא אחד העונשים הקשים והלא מוסברים בתורה, כנראה מדובר בעונש בידי שמיים – יש האומרים מקצר שנותיו של אדם, יש יאמרו ביטול חלקו של האדם בעולם הבא, מיתה חטופה, מיתה כערירי, נידוי מעם ישראל ועוד.
קיימות רק שתי מצוות עשה שעל אי קיומן מתחייב יהודי בכרת. האחת היא ברית המילה, השנייה הקרבת קורבן הפסח. על פי שתי מצוות אלו נראה כי לפחות לגבי מצוות עשה הפירוש ההגיוני הוא זה המתייחס דווקא לעונש בידי אדם, נידוי מהקהילה. ברית המילה היא ההסכמה להכניס את הילוד אל תוך העם היהודי, לחדש את הברית ביננו לבין הקב"ה, מובן שמי שאינו מל את בנו (וכן שבנו לא מל את עצמו לאחר מכן( אינו מעוניין שבנו יהיה שייך לעם היהודי.
וכך גם בפסח, החג בו אנחנו מזכירים את חירותנו והפיכתנו לעם. אדם שבמזיד לא מקיים את הקרבת הפסח, מתנער מתחושת השייכות של העם והכרזת חירותו.
העובדה שיש רק שתי מצוות עשה שעליהן יש כרת, וכן משמעותו הגדולה של חג הפסח עבור העם היהודי, מביאה אותנו להבין לליבם של אותם 'טמאי מת' הבאים אל משה בבקשה לפתרון עבור מצבם:
"וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
אותם טמאי מת לא מחויבים כמובן בכרת מכיוון שהם לא פועלים במזיד, אך אי הקרבת הפסח משאירה אותם עם תחושה פנימית שהם בחוץ, שהם לא חלק.
למנהיג משה אין פתרון עבור אותם אנשים ולכן הוא פונה בשאלה לקדוש ברוך הוא: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם", המתיר להם את קיומו של פסח ושני ואף מוסיף את אותם אלו הנמצאים ב'דרך רחוקה'.
פסח שני, יחד עם סיפור בנות צלפחד, מלמד אותנו על המידות הראויות למנהיג, על יכולתו ללכד ולחזק את עם ישראל, חשיבות שילוב צבעים וזהויות שונות, גם לטמאי מת יש מקום, גם למי שהיה רחוק, גם לנשים, גם למחדשי המשפחה המסורתית, וכמובן לכל העדות, המנהגים והמנגינות.
האם המנהיגים שלנו, ומובילי דעת הקהל בציבור הדתי-מסורתי הולכים בדרך זו ונושאים את דגל השילוב בגאווה? האם הם שואלים עצמם כיצד כל אחד ואחת בקהילתו ירגישו חלק?
'פסח שני- יום הסובלנות הדתית' תשע"ה
זוהי השנה השביעית בה מתקיים מיזם פסח שני בירושלים, בשנים עברו דנו בנושאים רבים כמו: שילובם של בעלי מוגבלויות, משפחות אחרות ולהט"בים בתוך הקהילה הדתית.
השנה יום הסובלנות הדתית יתקיים בשימת דגש מיוחד על יחסי עדות בקהילה הדתית, האם אנו הולכים למקום של שילוב או של היפרדות? האם ישנה תחושת הכלה מצד מנהיגי הציונות הדתית לפן המזרחי של רבים מחבריה? כמו כן, שאלות המעסיקות אותנו במשך השנים הנוגעים להכלת הקהילה הדתית להט"בים ומשפחות חדשות, ויחס ההלכה אליהם, ידונו גם השנה.
מצפים לראותכם!
מארגני הכנס