השבוע אני רוצה לעסוק בהבנה של משמעות המדבר, שם החומש הרביעי, שהשבת נתחיל לקרוא בו. ובכן מה יש בו במדבר, או שמה מה אין בו כפי שאנחנו מורגלים לחשוב.
אז בואו נתחיל ממה שחסר, נעדר במדבר, מה אין במדבר, אין בו מים, אין בו כמעט גשם, אין בו צל, אין בו עצי פרי, אין בו יישוב, אין בו קול. למדנו מהמקרא שההולכים מגיעים אליו אחרי שברחו, ממשהו, מאויב, ממציאות קשה, מאידיאולוגיה קשה, מאסון שחשבו שעומד להגיח עליהם, לפתח חייהם, כאשר אין ברירה, מחוסר ברירה. בורחים אלו מנסים למצוא נתיב אחר, חדש, משופר לחייהם.
נחזור רגע להיסטוריה היהודית שלנו, אז מי ברח למדבר ?
הבורחת הראשונה היא הגר, כשאברהם שולח אותה למדבר, בהמשך משה נשלח להנהיג הצאן אחר המדבר, ודוד בזמן מאבקו עם שאול בורח למדבר, לאזור עין גדי ודרום יהודה.
אליהו ברח למדבר אחרי שהרג את נביאי הבעל בכרמל וחושש מנקמתה של איזבל, וירמיהו שואף לברוח למדבר ולא לראות את הבוגדים. בהמשך ההיסטוריה גם השומרונים נמלטו למדבר, בסוף התקופה הפרסית ובראשית התקופה ההלניסטית מפני הסכסוכים שהתקיימו בינם ובין השלטון כאשר חלקם אף מתו במדבר.
יהודים שונים מיריחו ברחו למדבר ולוחמים במרד החשמונאים מצאו מחסה במדבר יהודה ושומרון. אחר חורבן הבית נמלטו שרידי הקנאים למדבר והתבצרו במצדה. וגם שרירי המורדים במרד בר כוכבא נמלטו לכוון המדבר בגלל פחד ובגלל הביטחון הרעוע שהיה קיים באותה תקופה, וגם נזירים מצאו את המדבר כמקום להתבודדות, והתרחקות מהתרבות הרעה.
אם נתבונן במהלכים שעבר העם שלנו כי אז משה ודוד המנהיגים שלנו גדלו במדבר, במדבר נתנה לנו התורה, ושם הסתובבנו 40 שנה עד לכניסה לארץ, המדבר מילא תפקיד מרכזי ומשמעותי בנקודות ציון מכריעות בהפיכתנו לעם, בהליכה לארץ המובטחת, ומעיין להביט בתופעה שגם היום נוטים צעירים רבים לפקוד את המדבר, אם בישראל ואם בחו"ל במטרה לגבש דרך, להגיע להחלטות, להתבודד, 'לסדר קצת את הראש', אולי לנקות קצת את הראש…ליצור סדר עדיפות משופר, ליצור מסלול חדש, מחודש, לחפש דרך חדשה, יצירה חדשה, אחרת, שונה, נדרשת.
אז בכול זאת כנראה שמעבר לבריחה מ…אנשים מוצאים במדבר מהות של יש, איזו אטמוספירה מכילה, חוץ מציאותית, מיוחדת, ייחודית שמסוגלת לסייע בניווט העתידי של חייהם. מהו אותו 'יש', מהו אותו קיום מדברי? אווירה מדברית?
דווקא אותו אין בראייה אחרת, בזווית שונה הוא יש גדול. העדר אותו 'רעש' שבהמולת החיים, בהמולת הכרך, בזרם החיים העמוס והמטלטל, הוא יש גדול, מעין שבת מול ימות השבוע הסוערים והדורשים. אולי דווקא מתוך האין, מתוך החלל, מתוך חד גוניות הצבעים, הנוף, דווקא מתוך השקט, האטמוספרה האחידה, הטבע הבראשיתי, המרחבים, החלל, השעמום, נוצר 'יש' גדול ויקר. איזו הבנה שצומחת מתוך הרוגע, והשלווה.
האדם יכול לעבור עם עצמו תהליך של התבוננות עמוקה, של מסע לקראת החלטה, דווקא מתוך, ממעמקי הסביבה השקטה, הרגועה. דווקא בשקט מצוי אוצר גדול, איזו יכולת פנטסטית לאפשר פלטפורמה של חשיבה, של הבנה, של הצמחת חיים, פתיחת פתח לתקווה, להפרחת השממה, כאשר האדם משנה מקום, משנה את זווית קיומו, גם הוא יכול להשתנות, דווקא העדרם של הגירויים במדבר יפתח, יסייע בגיבוש, יתרום לפיתוח מסלול מגובש חדש.
ספר ויקרא מזוהה עם ההר, כמו גם מילותיו האחרונות : 'אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני'.
בהר כל אחד מבני ישראל עומד באופן יחידאי לקבל את התורה. המפגש הוא בין יחידים, בין פרטים שמרכיבים את העם. אך במדבר שם מתגבש העם, שם ניתן מקום לחוויה האוניברסלית, לכול ישראל. לפני המנהיגות, לפני כיבוש הארץ, נדרשת תקופה של התבשלות, של העמקה, של התכנסות, של שקט על מנת לברוא מציאות אחרת, חדשה, מטיבה.
דווקא האין שנראה תחילה משמים, חד גוני, נטול חיות, משמש עבור האדם כישות מצמיחה, אולי אף מרפאת שבר, מגבשת נקודות הסתכלות חדשות, בריאות, מצמיחות, מפתחות.
שבת שלום! חודש טוב! וחג שמח!
תמי פיליפ ירושלים.
פרשת השבוע