פרשת וילך מספרת על הליכתו של משה ועל דיבורו.
בד"כ פותחות פרשיות התורה במילים 'וידבר משה אל ישראל…' אך כאן קודמת הליכה לדיבור.
'וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל'
מה רצתה התורה להאיר לנו בכך שמזכירה את הליכתו של משה? ושאלות נוספות שעולות בתהליך הקריאה הן לאן הלך משה? ומהי מטרת ההליכה?
'וילך משה', אולי רוצה התורה לומר שגם בגיל 120 שנה משה הולך, הולך ומדבר, הולך לקראת בני ישראל.
כלומר אין כאן חולשה גופנית, עייפות הגיל, תשישות החומר, משה עדיין מסוגל ללכת, לדבר, לנאום,
משה רבנו, למרות זקנתו הוא מתפקד, פועל, מסוגל למלא את השליחות שהוטלה עליו, את המשימה, לדבר, להיות הדובר, ללכת אל העם.
ואולי משה רבנו רוצה להעביר לנו עוד מסר כאן, שתמיד צריך ללכת, לא לעמוד במקום, גם במציאות הרגילה וגם כאשר חרב חדה מונחת על צווארו של האדם, אין להתייאש, יש ללכת, לקבל עוד פרספקטיבה, עוד נקודת מבט, לנטוש רגע את המקום המוכר, להסתובב לזוויות חדשות, להיות בתנועה.
אך בכול זאת בפסוק השני בפרשה אנו שומעים:
'ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה'
כלומר ההחלטה להפסיק את שליחותו של משה, לסיים את פרק הדיבור, לא נובעת מחולשתו של משה, מזקנתו, ממצבו הפיזי, אלא מהחלטה עליונה, מהחלטה של העליון, מהחלטה של בורא עולם שכאן יסתיים תפקידו של משה רבנו כמנהיג העם.
אלוקים אומר לנו כאן, לא חולשה גופנית מפסיקה שליחות, לא גיל, לא תפקוד פיזי תקין, אלא אי מילוי מדויק של הציווי, חריגה מדבר ה', פגיעה בכוונתו של האלוקים, שינוי דבר ה', חטא.
ומשה מה עושה ? מה ממשיך לעשות ?
משה רבנו עד הסוף מפזר לנו מעוצמנו, נותן אנרגיה, מעודד, מפיח אופטימיות, מקרין עלינו את מידת הענווה, אפילו שזקן ובא בימים הוא הולך להיפרד מבני ישראל, הוא הולך אל העם, לא מזמין את העם אליו, משה מפגין תכונות של מנהיג עד סוף תקופת שליחותו, ומשה גם מביא לעם את 2 המצוות האחרונות, המשלימות ל-613 מצוות,
אך יותר מכאן משה לא שוקע ברחמים עצמיים, לא עסוק באבל שלו על אי הכניסה לארץ, אלא מעודד את העם ביכולת המנהיג החדש לרשת את הארץ, לכבוש, לגבור על העמים שנמצאים בארץ, ויותר מכך, משה מעודד את יהושע ומחזק אותו 'כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ'…את תמצית הכאב, תמצית ההחמצה, שם משה בצד, עד הסוף עסוק משה בשליחות הלאומית, בחיזוק העם, במטרת האומה, בכתיבת השירה, ובדיבור השירה. מאפשר לעם לספוג עוד מגדלותו, מענוונותו, וממסירותו אליהם.
'וידבר משה באזני כול קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם'
משה מתחיל בנשיאת הדברים בפסוק הראשון, ומסיים את דברי השירה, עד תמם בפסוק האחרון של הפרשה.
שבת שלום וגמר חתימה טובה.
תמי פיליפ-ירושלים
פרשת השבוע