פרשתנו מלאה בנושאים – מהכפרה דרך אפר פרה אדומה, מותה של מרים, חטא משה ואהרון, מלך אדום והמלאכים, מות אהרון הכהן, הכנעני, נחש הנחושת, וסיחון מלך האמורי.
ואומר המדרש ילקוט שמעוני על חוקת:
'בפרשת מיתתו של אהרון הכהן אנו חווים מסתורין,
לעיני העדה עולים 3 אנשים משה, אהרון ואלעזר,
אולם יורדים בחזרה רק שניים, משה ואלעזר,
אהרון עלה לבוש בגדי פאר של הכהן הגדול
ובאותם בגדים מופיע כעבור שעה בנו אלעזר.
מה הרגישו בני ישראל שעמדו על ההר?
הרי אהרון כולו מלא חדווה, מלא הוד?
ואומרים חז"ל, היו משה ואלעזר יורדים,
וכול בני ישראל עומדים חרדים ומצפים לראות את אהרון,
מפני שהיה רודף שלום, ואוהב שלום.
נתקבצו בני ישראל ואמרו להם : 'היכן אהרון?'
אמר להם 'מת', ואמרו : 'היאך מלאך המוות יכול לפגוע בו?
אדם שעמד במלאך המוות ועצרו.
אם אתם מביאים אותו מוטב, ואם לאו – נסקול אתכם.
נחלקו לשלוש כיתות, אחת אומרת : הרגו משה, שהיה מתקנא בו.
ואחת אומרת : אלעזר הרגו, שהיה מבקש לירוש את הכהונה הגדולה,
ואחת אומרת : דרך שמיים מת.
תפסום כול ישראל ואמרו אהרון היכן הוא?
אמר להם משה : גנזו אלוקים לחיי העולם הבא.
אמרו 'אין אנו מאמינים לך שמא דבר שלא כהוגן אמר לך, וקנסת עליו מיתה'.
מה עשה הקב"ה ? רמז למלאכים ופתחו את המערה, והוציאו ארונו של אהרון,
והיה פורח בשמיים והמלאכים מקלסין לפניו, וכול ישראל רואים אותו, שנאמר:
'ויראו כול העדה כי גווע אהרון' (ילקוט שמעוני על חוקת).
וחשבתי למה באמת מיתת אהרון הייתה אירוע מכונן לבני ישראל, מה כ"כ יחסר עם פטירתו?
וחשבתי שאולי פחדו שיילקח השלום מהעולם, שלא יהא שלום בעולם,
אולי חשבו כי אהרון לוקח אתו לשמיים את השלום,
שהם לא יכולים גם להיות עוסקים בשלום, ומביאים אותו לעולם,
שלום בינם לבין עצמם, שלום בינם, שלום בין איש לאשתו, ושלום עם האויבים.
אך חז"ל מלמדים אותנו שבכוחו של כול אחד מאתנו לייצר שלום, לדאוג לשלום, להבנות את השלום, ליצור את השלם.
"הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"
כול אחד מאתנו יהיה קצת 'אהרון', ירדוף אחר השלום, בביתו, בבית מדרשו, בשכונתו,
השלום לא נעלם עם פטירת אהרון ועלייתו לשמיים, אלא ניטע בכול אחד מאתנו, ונדרש מכול אחד מאתנו לדאוג שיהא נוכח בעולם, גם בעולם של מטה.
פרשת השבוע