הפרשה שלנו שדנה במינוי שופטים, בעשיית משפט, בהמלכת מלך, בכוהנים, ובשבט לוי, בחובה להיות 'תמים' עם ה' האלוקים, בערי המקלט, ביציאה למלחמה, בקריאה לשלום אל העיר הנלחמת, מסיימת בפרשת 'עגלה ערופה'.
פרשת עגלה ערופה עוסקת בסיטואציה בה מתבצע רצח אך לא יודעים מי הרוצח.
ואלו הפסוקים המתארים את הסיטואציה (דברים כא, א-ט):
.
א כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. ב וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. ג וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל. ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. ה וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. ו וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. ז וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. ט וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'.
פרשה זאת היא אחת מהפרשות הסתומות שבתורה, היא מעוררת שאלות שונות:
*מה התועלת שבטקס זה?
*האם הטקס יביא לחיפוש הרוצח, למציאתו?
*מהו החטא של העם שצריך כפרה?
*כיצד ניתן לכפר על דם שנשפך?
עגלה ערופה היא אחד מהציוויים שטעמן איננו ידוע, ואין לנו רשות להרהר עליהן, מצווה שיצרו של האדם נוקפו בהן, ואומות העולם משיבין עליהן כמו גם איסור בשר חזיר ובשר בחלב ופרה אדומה ושעיר המשתלח.
בעניין הפרה הערופה משתתפים גם זקני העם מירושלים, גם זקני העם מהעיר הקרובה, גם השופטים, גם הכוהנים, וכולם אומרים 'ידנו לא שפכה את הדם הזה ועיננו לא ראו' כאשר ברור שמנהיגי העם לא חטאו ברצח.
ובכן התועלת בטקס היא לעורר את העם, למחשבה, לרגישות לסביבה, לשיפור המוטיבציה לדאוג לרווחת החברה. ע"י הטקס יש לשער תתעורר מודעות לחיפוש הרוצח.
וכיצד מתכפר החטא? במיוחד כשהרוצח לא נתפס?
בכך שזקני העם מצהירים שלוקחים אחריות על החטא, שהם בדרך לתיקון המעשה, ודואגים שזה לא יקרה פעם נוספת, מתבצעת הכפרה. כלומר אפילו שלא פשעו בהרג, וברצח, יש להם אחריות. ע"י חטא הפסיביות של ההנהגה, ע"י חוסר המניעה, התאפשרה סביבה חברתית שאפשרה קיומו של רצח.
במה חטא העם?
כולנו אחראים לרצח, למעשה של הרג גם אם לא ביצענו אותו בעצמנו, אל לנו להתחמק מאחריות, גם אחריות עקיפה מהווה אחריות. ההתעלמות מעניינים חברתיים, ממצוקות, הזנחה של הסביבה שלנו, אי דאגה, הפקרה היא יכולה להביא להתהוותו של רצח. ע"י ההתעלמות, הריחוק, נגרם פשע מוסרי.
והטקס של העגלה הערופה יכפר על החטא.
אני חושבת שאפשר ללמוד שני לקחים ממספר פסוקים אלו, לקח/לימוד ראשון הוא שהמנהיגים לוקחים אחריות ומנהלים את הטקס, למרות שאין חשד שהם רצחו, הם מגיעים מירושלים, ומהעיר הקרובה, ויחד עם העם עושים תשובה.
ולימוד נוסף הוא שעשיית פשע היא לא רק בפעולה המעשית, הישירה שלו, אלא ע"י סיוע במתן אווירה ציבורית, חברתית שאפשרה אותו, את התהוותו. כל אחד מאתנו אחראי בנוסף לביתו לאטמוספירה החברתית שסביבו, לא רק ל-ד' אמותיו. תיקון עולם יעבור דרך הראייה החברתית, הסביבתית, דרך דאגה לאחר, דרך יציאה מד' אמותינו.
ואסיים בשירה של דליה רביקוביץ,
עגלה ערופה-
הָלְַך עֹוד צַעַד.
הָלְַך עֹוד כָּמָה צְעָדִים,
נָפְלּו לֹו הַמִשְׁקָפַיִם
נָפְלָה לֹו הַכִּפָה.
הָלְַך עֹוד צַעַד
שָטּוף בְדָם,
מֹושְֵך רגְלַיִם אַחֲרי עֲשָרה צְעָדִים
כְבָר לא יְהּודִי
לא עֲרבִי,
עְַרטִילָאִי.
מְהּומַת אֱֹלהִים; אֲנָשִים צֹועֲקִים;
לָּמָה אַּתֶם רֹוצְחִים אֹותָנּו?
וְאֲחִֵרים מִתְרֹוצְצִים
מְמַהֲרים לַעֲשֹות נְקָמָה.
והּוא מְחְַרחֵר עַל הָאֵָרץ
גּוף קָרּועַ,
וְהַּדָם שֹותֵת מִּתֹוְך הַּבָשָר.
הַּדָם שֹותֵת מִּתֹוְך הַּבָשָר.
הּוא מֵת פֹה אֹו שָם
אִי בְהִירּות יֶשְנָּה פֹה
מָה אֲנַחְנּו יֹודְעִים?
נִמְצָא חָלָל בַשָדֶה.
אֹומְִרים, יִּסּוִרים מְמְָרקִים עָֹון.
אָדָם כְאָבָק פֹוֵרחַ,
אְַך מִי הַאִיש
שֶּכְָך בִבְדִידּות
שָכַב מְעַּלֵעַ אֶת דָמָיו?
מַה הּוא ראָה
מַה הּוא שָמַע
בְּתֹוְך הַּמְהּומָה
מֵעָלָיו?
וְיֵש הָאֹומְִרים,
חֲמֹור שנַאֲך
עָזֹב תַעֲזֹב עִּמֹו.
כִי יִּמָצֵא חָלָל בַשָדֶה,
כִי יִּמָצֵא חָלָל בָאֲדָמָה
וְיָצְאּו זְקֵנֶיָך וְשָחֲטּו עֶגְלָה
וְאֶת אֶפְָרּה בַנַּחַל יְפַּזְרּו.
שבת שלום
תמי
פרשת השבוע