והפעם נתבונן באנשים שפטורים מיציאה למלחמה.
מי שבנה בית ולא חנכו,
מי שנטע כרם ולא חללו,
מי שארס אישה ולא לקחה.
יש כאן דיון אודות ההשגחה הפרטית, מה פירוש 'פן ימות'?
האם נגזר על האדם שימות או שלא ימות? נקודה למחשבה.
ישנם גם משוחררים עליהם נאמר:
'מי האיש הירא ורך הלבב' כאשר ההנמקה היא 'ולא ימס את לבב אחיו כלבבו'
לדעת ר' עקיבא מדובר באדם איסטניסט שאיננו יכול לעמוד בקשיי מלחמה ולראות חרב שלופה, מוג לב, או בעל רגישות יתרה. ואילו ר' יוסי הגלילי סובר שמדובר באדם שמצפונו איננו נקי, ואין כאן עניין של אומץ לב פיזי בלבד.
כלומר לקראת יציאה למלחמה נדרשת כשירות פיזית, ומצב נפשי, תקין, מסוגל להתפנות לצרכיו של העם מעבר לעניינים האישיים.
הפטורים לדעת הרשב"ם הם מעין הכללה של הבונה בית חדש, הנוטע כרם, והמארס אישה, לבם של אנשים אלו אינו פנוי למלחמות, אלא נתון לדאגותיהם האישיות, העלולות להעיב על מצבם הנפשי, ולמנוע מבעדם להיות פנויים ליציאה לקרב.
בחיים שלנו אנו יוצאים למלחמות גם כאשר הצרכים האישיים שלנו לא מסודרים, לא בנויים דיים, נמצאים בתהליך, באמצע, בבנייה,
ואולי היציאה למלחמה תביא בסופו של דבר גם ליכולת לבנות את האישי, את הבית, את הכרם, את הזוגיות.
מהלך החיים הפרטיים, ומהלכה ה'מופרע' לכאורה של המלחמה שלובים זה בזה, לא תמיד אפשר להתפנות רק למהלך אחד.
אם כי גם התורה מצאה לנכון להקדיש ולתת את האפשרות להתפנות משותפות במלחמה על מנת לבנות את הבית הפרטי.
וכעת כשחודש הרחמים עוטף אותנו בחמלה וברחמים, ננסה להתקדם בבניית הפרטי, פן תתקוף אותנו מלחמה, ונלחם על מנת שנוכל להשקיע בבניית החלק הפרטי, האישי, הבית.
שבת שלום!
תמי פיליפ
ירושלים.
פרשת השבוע