אנו עומדים כמה ימים לפני ר"ה לפני יום הדין, ויש לנו עוד שבת, להרהר בה בענייני תשובה, לחשוב, לחזור בתשובה, לעשות מעשי צדקה, לנסות ולהיות טובים יותר, קרובים יותר ואולי ניצבים יותר על מנת שנוכל ללכת, להתקדם, לפסוע.
אנו שומעים את קולו של הבורא שאומר לנו "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלוהיכם", הקב"ה מביא עלינו את התוכחה, את הברכה ואת הקללה. יחד עם זאת, הוא מביא עלינו את מצוות התשובה, את הדרך להתקרב, את הדרך לתקן. החידוש בפרשה זו לעומת פרשת 'כי תבוא' הוא שכאן מוזכרת לנו התשובה, דלת התשובה, יש לנו תקווה, דרך לילך בה, כיוון, משמעות. הקשר בין עם ישראל לאלוקים מוגדר כנצחי, הוא מעבר לקללות, מעבר לברכות, יש לנו כאן את בשורת הנחמה, בזכות מצוות התשובה.
המילה 'ניצבים' מופיעה כעשר פעמים בתנ"ך, בפעם הראשונה אנו שומעים עליה אצל אברהם אבינו, "וישא עינו והנה שלושה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה". ובהמשך מופיעה גם אצל דוד ואצל שלמה המלך "ולשלמה שנים-עשר נצבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו חודש בשנה יהיה על האחד לכלכל"
המילה ניצבים מופיעה בלשון רבים. אנו ניצבים כי אנו רבים, כי אנו יחד. אנו ניצבים ומשם אנו הולכים, משם אנו צועדים, משם אנו מתקדמים, משם אנו הולכים, מהיחד אנו שואבים את הכוח, את העוצמה, את התעוזה.
רק מתוך הוויה של יציבות, של שהייה יחד עם הקהל, של שהות במקום, כי רק אז ניתן ללכת, לילך, להיות בדרך, אנו הולכים מתוך מקום של יציבות, אנו מתקדמים מתוך עוגן שיש לנו, מתוך בית, מתוך היותנו חלק מציבור, מעם, מקהילה,
בפרק ל'א בפסוק יד מבקש אלוקים ממשה להתייצב עם יהושע באוהל. "וילך משה ויהושע ויתייצבו באוהל מועד". כשהם יחד הם יכלים להתייצב, היציבות מתגבשת ומתחזקת מתוך היחד, ואז כבוד ה' שורה באוהל מועד.
וחשבתי גם שמשה יכל ללכת, רק מתוך הידיעה שהעם שלו ניצב, שבני ישראל ניצבים, ברבים, שוהים יחד, ביחד.
אחת המצוות המרכזיות בפרשתנו, היא מצוות 'הקהל'. זאת אחת המצוות האחרונות של תרי"ג המצוות. במוצאי יום ראשון של חול המועד חג הסוכות התכנסו אנשים נשים וטף כדי לקרוא כמה פרשיות מהתורה, המלך היה קורא, והקהל חוזר אחריו, המלך היה מקבל מהכוהן את התורה.
מצווה זאת מדגישה את העיסוק של היהודי בתורה ויחד עם כל הדיבור, בכינוס של כלל ישראל, משהו בדומה למעמד הר-סיני, מקום של יחד, 'ויתיצבו בתחתית ההר'
גם בראש השנה אנו יחד, כל הציבור, כל הקהל, לפני שכל אחד יוצא לדרך שלו אנו נמצאים יחד, שומעים יחד את קול השופר, אוכלים סימנים, מתארחים, מארחים, אח"כ כל אחד הולך לדרכו, הולך לדרך, יוצא אל הדרך מתוך מה שספג ביחד, עם הקהילה, עם החברותא, עם היחד, עם ההיות. אנו שואבים מהיחד את הכוח לדרך שלנו, מההקהל, מהשותפות, מהערבות, מהצדקה. אז השביל הזה מתחיל כאן, מתוך היחד, מתוך הניצבות, היציבות, גם נלך למצעד מתוך מהות היחד, מתוך רצף הרבים, מתוך היותנו ניצבים, יציבים, רבים…אז שתהיה לנו שבת שלום, ושנה טובה, ובהצלחה בדרך!
