בפרשה זו ממשיך משה רבנו את נאומו לעם. בדבריו הוא משלב הבטחות, הנחיות, תוכחות, נבואות, זיכרונות וברכות. כמו כן, מדווחים אנו בפרשה על הלוחות השניים, המוזכרים בפעם הראשונה בספר שמות. וכך נאמר שם: "פסל לך שני לחת אבנים כראשונים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת. והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר" (שמות ל"ד, א-ב) ואילו בפרשה שלנו כתוב:"'פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ. ואכתב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת ושמתם בארון" (דברים י' א-ב)
רק כאן בפרשה שלנו מוזכר ארון העץ.
מה טיב הציווי לשים את הלוחות בארון עץ? שהרי בספר שמות הושמו הלוחות בארון המיוחד שעשה בצלאל שהיה מצופה בזהב ועשוי מעצי שיטים.
לוחות העדות, שקבל משה במעמד החד פעמי של הר סיני, מושמים בארון שעליו נמצאת הכפורת, משם מתגלה אלוקים. כל זה קורה במשכן. אך בספר דברים, הארון הנזכר אינו קשור למשכן. הארון הוא לא אותו ארון שהכין בצלאל. השאלה העולה היא, למה בכלל היה צריך לשים את הלוחות השניים בתוך ארון?
אולי שינוי זה בא בעקבות חטא העגל, ושבירת הלוחות ע"י משה רבנו. "ואפן וארד מן ההר…ושני לחת הברית על שתי ידי…ואתפש בשני הלחת ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם" (דברים ט' טו-יז)
בשעת שבירת הלוחות עדיין לא התחרט האלוקים על רצונו להשמיד את העם. שבירת הלוחות מבטאת את שבירת הברית שבין ישראל והאלוקים. הלוחות שהיו בידיו של משה נשברו, אך כאשר מתפלל משה, ותפילתו מתקבלת, חוזרת הברית ומקבלת תוקף, והלוחות מושמים מחדש בארון, מקבלים את ביתם בחזרה, את יציבותם. הם מוחזקים, ונתונים בתוך בית, בתוך ארון, משהו מחזיק אותם שלא ישברו שוב, משהו מחזיק אותם שישמרו שלמים, חזקים, קיימים, ומסמלים את היותה של הברית נצחית, מתקיימת וקבועה. (גם ע"פ הרב אמנון בזק)
שבת שלום!
תמי פיליפ
ירושלים.