אחרי שהלך יוסף לחפש את אחיו, ואחרי שיעקב מתאבל, ובניו משכנעים אותו לרדת עם בנימין למצרים, יורד יעקב בעצמו עם בניו ופוגש את יוסף ואת פרעה.
יעקב אבינו חי!
יעקב ששמו נקרא על שם העקב, נקרא גם ישראל שיש בתוכו 'לי ראש' יעקב כולל את הכול, מהעקב ועד הראש.
גם הפרשה שלנו עוסקת בחיים ובמוות, יעקב אבינו חי, אח"כ מת במצרים, ובסוף הפרשה מת יוסף. אך מה נשאר לנו, איזה לימוד? אלו מסרים? אילו תובנות? מה ההשלכות אלינו?
אחת השאלות שאני חושבת לא מרפה בלימוד על פרשת יוסף ואחיו היא האם ידע יעקב את מה שעוללו האחים ליוסף, ובעצם מה ידע על מה שקרה ליוסף במשך 22 שנה?
בברכה ליהודה אומר יעקב 'גור אריה יהודה מטרף בני עלית'
רש"י : 'מטרף-ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו וזהו יהודה שנמשל לאריה. בני עלית – סילקת את עצמך ואמרת מה בצע וכו'
יעקב חשד שמא הרגוהו את יוסף, או מכרוהו.
לדעת רש"י יעקב ידע מה ארע בדותן.
אך יעקב אינו פותח בשיח עם יוסף על הקורות אותו בשנים ארוכות אלו. יוסף לא מספר מתוך אצילות, ורצון לשמור על כבוד האחים.
יוסף מושיב את משפחתו בארץ 'גושן' קצת במרחק ממנו, מה שלא מאפשר יחסים קרובים, וחמים, וביקורים שגרתיים. כמובן שדאג למצבם הכלכלי.
עוד רמז מוצאים חז"ל בסיפורו של בנימין, שהאבן שלו הייתה ישפה. ישפה-יש פה והוא שותק. בנימין יודע היה מה שאירע במכירת יוסף אך שותק. אף שלא היה בעת המכירה ידע את הקורות את אחיו. אך לא סיפר,
הסוד העיק על האחים, אך בחרו שלא לחשוף אותו בפני אביהם, יעקב גם אינו מוכיח אותם בדברי הפרידה מבניו.
רמב"ן סבור כי 'לא הוגד ליעקב כול ימיו כי אחיו מכרו את יוסף…חשב כי היה תועה בשדה, נמכר למצרים, …' אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי, יוסף עם המוסר שלו לא רצה לומר לאביו.
יוסף במצרים מעניק כול טוב לאחיו, ולאביו, נוהג באצילות נפש מה שגורם להם לחוש שפלות בעינם, לו היה שונא אותם היה רווח להם.
כעת במצרים יוסף מאכיל את אחיו ששנאו אותו, וכאשר ישבו לאכול לחם בעוד הוא נמק בבור, זו הייתה נקמתו מהם, בעבר האחים שלחו את הכותונת הטבולה בדם, וגם כעת מדברים אל יעקב באמצעות מתווך, 'ויצוו אל יוסף …כה תאמרו ליוסף…'
יש כאן בעיה של אמון, האחים ויוסף עוד לא מדברים באופן פתוח ובעל אמון בינם, האחים מבקשים להיות עבדים, לא אחים!
אנו בסוף הפרשה אך עדיין מלוות אותנו שאלות רבות, מה הביא לשנאת האחים? מה ידע יעקב? מה ידע יוסף? יוסף הוא עדיין חידה 'צפנת פענח' חידה צפונה ולא מפוענחת.
יוסף עדיין מחפש את אחיו, יוסף מחפש את יחס האחווה, את היחס האחאי, ההדדי, השוויוני, יחס שמהווה את מהותו של הקשר האחאי. 'את אחי אנכי מחפש' גם בסוף הפרשה נשאר הפער בינם, ואולי נשאר לנו לחפש את אחינו, לחבור, להעניק, לקיים יחסי אחאות. (גם ע"פ רחל רייך)
ולסיום :
אין סמלי יותר מכך שאנו קוראים את פרשת ויחי לאחר 'עשרה בטבת' לאחר יום הקדיש הכללי. גם אחרי השואה הנוראית, גם אחרי הניסיון לרצח עם, גם אחרי הניסיון למחוק את עם ישראל, לפגוע בו, לפגוע בנו, להשמיד אותנו. עם ישראל חי!
חזק חזק ונתחזק!
שבת שלום
תמי פיליפ
ירושלים.