שאלתי את אמא שלי האם אחותי מגיעה לראש השנה
היא אמרה שכן
אמרתי שאני לא אגיע, ושאני לא מגיעה לאף חגים כי היא לא מזמינה אותי (אותנו).
אז שאלתי כבר (על הדרך, בפעם המי יודע כמה) אם אולי היא רוצה להזמין אותי
היא אמרה שהיא לא רוצה.
אמרתי לה שצריך להתחיל מתישהו באיזשהו מפגש משפחתי, שהנה את גיסי היא מחבבת [...]

כשאחותי התחתנה הכל היה ברור. ברור קודם כל שיש חתן פוטנציאלי, שמדברים איתו בנימוס ומנסים לעזור לו כמה שאפשר (כדי לקרב אותו וכדי לתת לו הרגשה טובה במשפחה, הרבה לפני שהכרנו אותו, רק בגלל שהוא פוטנציאלי). ברור שמזמינים אותו, שפוגשים אותו, שיושבים איתו לארוחת השבת והחג (ומקשיבים לו ככל שיידרש). ברור.
ברור שיש מסיבת אירוסין, ומתלבשים [...]

כל החיים שלי עמוסי הסתרה. גם אם לא באופן אקטיבי, אפשר לומר שאני לא ממהרת לנדב אינפורמציה על חיי הפרטיים בדרך כלל. פה כדי לא לפגוע בפרטיות המשפחה שלי, שם כדי לא לפגוע ב-א' ובסובבים אותה. לא עם המשפחה שלי, ולא עם המשפחה שלה אנחנו יכולות להיות גלויות לגמרי. מכל מיני סיבות. מוצדקות יותר או [...]

כבר הרבה זמן שמתהווים לי כל מיני פוסטים בבטן, אבל הם לא יוצאים לאור. הניסוח הרצוי לא מגיע מעצמו, והבישול הארוך לא ממש מועיל. הראש עסוק באיך לומר, וכך גם הדברים השמחים נדחקים הצידה. הזמן מתקדם, כדרכו. ואני, כדרכי בחורף, משתעלת. מישהי אמרה לי השבוע שכמו שאני נשמעת, כנראה שיש כמה דברים שתקועים לי בגרון. [...]

בתחילת השבוע שעבר ההורים של א' הודיעו שהם רוצים לבוא לשבת. א' ניסתה לטשטש את המתח בצעקות "תפסיקי כבר להתרגש!" שהופנו כלפיי והלכה לכסח לדשא את הצורה, אבל זה לא ממש עזר. אני מצידי ניסיתי במשך כמה ימים לדלות ולברר מה הם יודעים עלי, למה הם מצפים. מה הם מבינים? מה הם יבינו? אולי כדאי [...]

בכל שנה, בערך כשהחצבים מתחילים לפרוח, אוירת החגים המלבלבת נותנת בי את אותותיה. יש פריחה ויש שלכת, יש השלמה ויש חשבון נפש. יש התכוננות ויש דריכות רבה. השנה זו דריכות לקראת הבילוי המשותף של המשפחה תחת קורת גג אחת. לא משהו יוצא דופן בחגים בכלל ובראש השנה בפרט, אבל השנה, אפעס, הענין מכביד עלי הרבה [...]

1. אנה לא מרפה. היא שוב אמרה שאני חיוורת, ושוב התייחסתי לזה כפשוטו. (אני לא לומדת, וזה קצת מצער.) מסתבר שאני עדיין צריכה להתאפר, והיא עדיין מאמינה שאני אבין את זה בסופו של דבר "בעצמי". וחוץ מזה התפתחנו גם לכיוון של "הגיע הזמן לילדים – למה את מחכה?", וחתן גם. אם אפשר. ושאני אחייך לבחורים [...]

לפני לא מעט שנים יצאתי מהארון מול אמא שלי. למען הדיוק ההיסטורי היא די הוציאה אותי משם. כאילו מישהו פתח את הדלתות מבחוץ, האיר בפנס ושאל - סליחה, אבל מה בדיוק את עושה כאן? זה היה די מפתיע, ועד לעצם הרגע הזה התנהלות הדברים ביום ההוא (ובימים שלפניו) הם תעלומה בעיניי. כמקובל בפולניה, לא מדברים [...]

על הבוקר אמרו לי בעבודה שאני נראית חיוורת מדי. עניתי שאני כבר הולכת לעשות פוטוסינתזה בחוץ (ואולי גם לאכול משהו), ואצתי לבקש חוות דעת שניה מאנה. היא מיד פסקה שאני אכן חיוורת, ושאני צריכה לטפל בזה. אמרתי לה שבאמת קבעתי תור לרופא כי קצת לא הרגשתי טוב בימים האחרונים. היא הסתכלה עלי בתמיהה, ואמרה - [...]

אתמול באוטובוס בדרך הביתה מהעבודה, התיישבה לידי גברת אחת מטופחת כסופת שיער (ממוצא הונגרי, אם זיהיתי נכון את המבטא). היא פנתה אלי והעירה על אמא וילדיה שישבו בקדמת האוטובוס: "אשה צעירה וכבר יש לה חמישה ילדים". הם היו דתיים. לא נראו חרדים. הילדים כולם בני שנה עד תשע להערכתי. הבנים חבשו כיפות חב"דניקיות, הבנות לבשו [...]