2006
21.12.06 מסיבת חנוכה
אנו נושאים לפידים בלילות אפלים
זורחים השבילים מתחת לרגלינו
ומי אשר לב לו הצמא לאור
ישא את עיניו ויבוא אלינו לאור
ויבוא.
בערב נר שישי של חנוכה התכנסנו לגרש את השחור!
בנות קול חדשות וותיקות כאחד הגיעו להדלקת נרות מסורתית, מלווה בשירי חג. הערב התחיל ברגע של התייחדות עם אבל של אחת מחברותינו, ולאחר מכן המשכנו ברוח החג. על הערב ניצחו המארגנות שלא שכחו אף פרט מקישוט הדירה עד משחקים וחידונים. שאלות מאתגרות אילצו אותנו לעבוד קשה בשביל הפרסים הנכספים, ואכן הזוכות המאושרות יכלו לחזור לביתן בשלל רב ומתוק. אלו שלא זכו יכלו להפיג את יגונם בשירי קריוקי עד אור הבוקר.
בעקבות נס פח השמן זכינו גם למנות נכבדות של סופגניות עסיסיות וחמות, וחזרנו הביתה עייפות ומלאות אך מאושרות.
12.10.06 משחק כדורגל
על חלקת דשא בפארק בתל אביב, מול הנחל המתקרא הירקון, ליד גינת משחקים קטנה (בשביל הילדים) התאספנו נשים וטף על מנת לקיים משחק כדורגל שיכריע אחת ולתמיד איזו קבוצה יותר טובה:
ביתר גיי–דאמק ירושלים
או
הפועלת תל אביב.
בנקודת המפגש התחילה התארגנות לפיקניק, הרי אי אפשר בלי. היו נשים עם יכולות מופלאות לחתוך מלפפונים ועגבניות בתנאי שטח לכדי סלט מעולה, נשים שמלבד להטוטים בכדור יודעות גם לפתוח שולחן מלא כל טוב, מחצלות נפרשו, קופסאות נפתחו וכידוע אין כמו אוכל פשוט וטוב ליצור אווירה נהדרת. מכיוון שחלק מהמצטרפות הן נשים חדשות, נערך סבב היכרות קצר, ובניגוד לפעמים קודמות, שבהן התנהל סבב שמות על פי סדר הישיבה, הפעם הכדור נמסר בין המשתתפות וכל אחת בתורה סיפרה קצת על עצמה ואיך היא הגיעה לבת-קול.
המשחק החל, וניתן היה להבחין בכמה כשרונות שלא היו מביישות שום קבוצה בליגה האנגלית. כמו בכל משחק טוב הייתה גם קבוצת מעודדות שלא שמרה על לויאליות לקבוצה מסוימת. המשפט הידוע אומר כי כדורגל משחקים 90 דקות, אבל על פי זמן בת-קול כדורגל משחקים 40 דקות. וכך היה.
אבל אלה היו 40 דקות מלאות בקריאות עידוד, החמצות, בעיטות ברגליים (בטעות), נפילות (חובש, חובש), בריחת כדורים לכיוון הירקון, בעיטות לכיוון הקורה, 2 שערים של הירושלמיות, 3 שערים של התל אביביות וכמובן 4 בלימות כדור של השוער התל אביבי. בסוף המשחק כולן נהנו והיו משולהבות, אדומות פנים וצוואר (המעודדות חילקו מגבונים שעזרו) ורצו מים. את מצטיינות המשחק רצינו לשלוח לשחק באירופה או בספרד…
כאמור מטרת האירוע היתה משחק הכדורגל, אך בפועל מלבד המשחק הייתה אינטראקציה חברתית המאפשרת שיחות "קטנות" בין נשים על דברים "גדולים" העומדים על הפרק. עם רדת החשיכה כל אחת הלכה לביתה עם חיוך על השפתיים (וגם כמה מכות כחולות)
כשהיא יודעת שיש מקום שבו היא יכולה להגיע, לדבר ולשחק בדיוק עם נשים כמוה.
13.7.06 מפגש קיצי - על האש על חוף הים
על שמיכות פרושות בחוף הים היתה לנו הזדמנות מצוינת להכיר את לא מעט הנשים שעבורן היה זה המפגש הראשון. הותקנו שני מנגלים לתפארת - אחד בשרי ואחד צמחוני (בשניהם היה חול, לא היתה אפליה בתחום הזה), ובחסות החושך היחסי ששרר במקום ניתן מקום לפתוח את הלב, לדבר, להקשיב ולהתרגש.
23.6.06 מפגש בפארק הירקון (באירועי מקום תחת הקשת)
"מקום תחת הקשת" הוא שמו של כנס האקטיביזם הגאה הפמיניסטי. בכנס נוצר מרחב תומך לדיון על הנושאים שמטרידים את הקהילה הפמיניסטית וההומולסבית, ולהחלפת רעיונות. חלק מנשות בת-קול לקחו בו חלק פעיל כמרצות בסדנאות שונות, אחרות הסתפקו בהענקת שירותי סבלות בזמן הקמת המתחם.
ההזדמנות נוצלה עד תומה, ולפני תחילת הכנס נערך גם מפגש של חברות בת-קול אשר נוצל לסבב "מה נשמע", להיכרות עם כמה מהפנים החדשות שהגיעו, ולעידכונים חשובים. המעוניינות המשיכו לצפייה בפעילויות הכנס. היה מעניין ומרענן.
24.4.06 צפייה בסרט ולימוד ליום השואה
לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה צפינו בסרט "אמה ויגואר", המספר את סיפור אהבתן של אישה יהודיה ואישה גרמניה אשת קצין נאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה. לאחריו נערך לימוד של קטעים מתוך הספר "אש קודש", דרשות שנאמרו על ידי האדמו"ר מפיאסצ'נה בגטו ורשה בתקופת השואה.
14.4.06 ברביקיו פסח
כעשרים נשים הגיעו ביום שישי חם ולח מאוד לבוסתן קסום אי שם בדרום מישור החוף. חוזה המדינה עקב אחרינו מהקיר הגדול בשעת הסיור בשטח האחוזה בין העצים. לאחר הסיור הגענו לחלק החשוב, הלא הוא האוכל. משלחת אמיצה התייצבה אל מול המנגל המעשן ובצד "נפתח" שולחן כמנהג עדות בת-קול. אז פיתות לא היו, אבל היה הרבה בשר ושיחה נעימה וקלילה, ובעצם רק השבת הממשמשת ובאה הצליחה לקטוע אותה.
13.3.06 קריאת מגילה ומסיבת פורים
המפגש הפורימי התקיים בהוד השרון. התחלנו בקריאת מגילה, כהלכתה, והמשכנו במסיבת פורים פרועה ועליזה. מוזיקה טובה, תחפושות מקוריות (כולל תחפושת זוכה, ובכלל לא היתה תחרות), אלכוהול משובח ועדלאידע - מה צריך יותר?
12.2.06 סדר ט"ו בשבט
המשנה מספרת שאחד הניסים שאירעו במקדש היה ש"לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים". מסתבר שהנס ממשיך להתגלגל עד ימינו אם ארבעים וחמש נשים הצליחו להיכנס לדירת השיכון הירושלמית שבה נערכה מסיבת ט"ו בשבט. צפוף צפוף - אבל כיף גדול. אז מה יה לנו שם? היה סדר ט"ו בשבט מפואר עם תכנים משודרגים - דתיים ואחרים, פירות ויין (הרבה יין), שירה עליזה, שיחה ערה, והרבה נשים מרוצות.
20.1.06 שבת בת-קול
במלון על חוף הים סמוך לזכרון יעקב, נפגשנו למעלה משלושים נשים לשבת בת-קול הראשונה. עם כניסת השבת הודלקו הנרות ונערכה קבלת שבת. היה צריך להיות שם כדי להרגיש את ההרגשה המיוחדת של עשרות נשים מקבלות יחד את השבת באהבה. סעודת השבת כללה דבר תורה כמובן, וגם זמירות שבת (שהוקלדו, נערכו ושוכפלו מבעוד יום). אחרי הסעודה הגיע החלק החברתי - משחק קבוצות מתוחכם שבמהלכו חשפו חברות בת-קול את הפן התחרותי באישיותן, הרוחות התלהטו וחרוזים עפו לכל עבר. למרבה הצער עד היום אין הסכמה לגבי הקבוצה המנצחת. בתום המשחק התפזרנו לחדרים בקבוצות קטנות לשתייה, שיחה, שירה בציבור ושאר ירקות. בבוקר שמחנו לגלות שהשמים התבהרו, וחלקנו נפגשו לתפילה בבית הכנסת והתאחדו עם כולן לארוחה משותפת, שירה ודבר תורה. בהמשך ירדנו יחד לחוף הים ושם העבירה אחת הנשים שיעור מרתק. אחרי שהעפנו עפיפונים אל על (או הלכנו לנוח) התכנסנו על הדשא עם כמות מסחרית של ממתקים והעברנו בנעימים את השעות עד ליציאת השבת. לאחר החזרה הביתה החלו הרגשות לשקוע והתובנות להתנסח. חוויית השבת יצרה חברויות חדשות והעמיקה קשרים קיימים. ומעל לכל - תחושת הראשוניות שהחלה לפעם במפגשים המכוננים והמשיכה להדהד דרך אירועי השנה שחלפה ריחפה גם מעל לאירועי השבת, ולבשה מימד מרגש וממשי מתמיד של קהילה שנבנית.
