בדרך כלל מתאמצת התורה ללמד אותנו אמונה מתוך החוקיות, הסדר והתכליתיות – בטבע, בהיסטוריה, בצדק האלוהי. בתפיסה הקלאסית והראציונלית, החוקיות היא מקורה של האמונה. כך מעמיד הרמב"ם, כמו אריסטו, את האמונה על כך שהאל הוא "הסיבה הראשונה".
אבל כמו שבוודאי הבחנת העולם הוא לא תמיד מקום כל כך ראציונלי. ועוד פחות מכך אנחנו… השרירותיות שלטת בטבע הכאוטי, בפסיכולוגיה האנושית, במערכות היחסים שלנו, בסוציולוגיה שלנו. השרירותיות היא המכה החוזרת בה נתקלת תפיסת הצדק הבסיסית של כולנו. היא המכאוב המוסרי.
הפרשה שלנו מלמדת (הרבה שנים לפני רבי נחמן מברסלב שיבסס את כל משנתו על הכיוון הזה בדיוק) שדווקא השרירותיות היא הבסיס לאמונה. וכך פותח מדרש רבה לפרשת חוקת:
פרשה יט א'
זאת חקת, זה שאמר הכתוב: (איוב יד): מי יתן טהור מטמא? לא אחד?! [לא האל שהוא ה-אחד יוצר טהור מטמא?! והנה הדוגמאות] כגון:
אברהם מתרח,
חזקיה מאחז,
יאשיה מאמון,
מרדכי משמעי,
ישראל מעובדי כוכבים.
העולם הבא מעולם הזה.
מי עשה כן? מי צוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן (=שם שנינו): בהרת כגריס [בגודל של גריס] באדם – טמא. פרחה בכולו טהור.
מי עשה כן? מי צוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן: האשה שמת ולדה (=עוברה) במעיה והושיטה החיה (=המיילדת) את ידה ונגעה בו – החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה. עד שיצא הולד המת בבית הבית טהור [ביתו של הולד הוא גופה של האשה ההרה. כל עוד הולד בתוכה, גם אם הוא מת היא טהורה] יצא מתוכו הרי הוא טמא.
מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?!
תמן תנינן: העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף [העוסקים בהכנת אפר פרה אדומה בכל שלביו] מטמאין בגדים. היא גופה (=עצמה) מטהרת בגדים.
אמר הקדוש ברוך הוא: חקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי!
המדרש מסביר לנו שאין חוקיות. ילדים צדיקים יוצאים מהורים רשעים. עם ישראל בא ממשפחת עובדי כוכבים ובשלב מסויים, אף אחד לא יודע למה, אלוהים בוחר באברהם ואומר לו לך-לך. העולם הבא יוצא איכשהו מהעולם הזה. מה הקשר???
כמו שיש המון שרירותיות ופרדוקסליות בלתי נתפסות בעולם יש שרירותיות ופרדוקסליות בהלכה. דווקא אלו, מלמדות על כוחו וחירותו של אלוהים. השרירותיות והפרדוקסליות יוצרות בליבנו את הצורך להאמין ויוצרות גם את הגיונה של האמונה. לפי הגישה הזו, דווקא החוקיות והלוגיקה מייתרות לגמרי את אלוהים. גם במישור הפסיכולוגי וגם במישור הפילוסופי.
אלא שכאן בא פרדוקס קטן. אם צודק הרמב"ם, הרי שרבי נחמן מוכיח לנו את אמיתות הכפירה. אם צודק רבי נחמן הרי שהרמב"ם מוכיח לנו את אמיתות הכפירה.
ואכן המדרש מבין היטב שטבעה של אמונה כמו של כפירה בבחירה. שלעולם לא נוכל באמת לבסס אמונה. וכך מגלה לנו זאת המדרש לפרשת חקת:
פרשה יט ב'
רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: תינוקות, שהיו בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעין לדרוש את התורה, מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור… ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין על ידי שהיה בהן דילטורין [לשון הרע / מלשינות].
התורה עצמה יכולה להידרש כטומאה או כטהרה. מי שלא ידע טעם חטא ושמר על יושר אינטלקטואלי מוחלט יכול לתת 49 הוכחות שהתורה היא טהורה ועוד 49 הוכחות שהתורה היא טמאה. החוקיות אינה נמצאת בשכל הראציונלי. אבל, מוסיף המדרש, החוקיות נמצאת באתיקה שדורש אלוהים.
קשה שלא להתייחס למה שנחשב פיענוח הרצח בבר-נוער. אפשר להוכיח באופן ראציונלי במ"ט טעמים שמדובר בפשע שנאה – שלנקום בקבוצת נוער בשל מעשהו של יחיד שהוא בכלל מבוגר זה וודאי דורש מחיקה של כל זהות אישית. "הומו פגע בי. לכל ההומואים מגיע למות" רק תפיסה הומופובית לחלוטין תיצור זיהוי כזה. מש"ל.
מי שמתעקש שזה לא פשע שנאה יקשה במ"ט קושיות ראציונליות: הומו אינו יכול להגיד "מגיע לכל ההומואים" כי זה בהכרח כולל גם אותו. מכאן שזה לא פשע שנאה. מש"ל. [הערה מוטת צד: ועל דיסוננס קוגניטיבי שמעת?!]
החוקיות נמצאת באתיקה שדורש אלוהים. הומופוביה כמו גזענות כמו מיזוגניה כמו כל שנאה קבוצתית היא רעה. (למען האמת גם שנאה אישית היא בד"כ לא משהו…). פרשנות שמקדמת שנאה מקדמת תבוסה ונפילה. זו פרשנות שהיא לשון הרע.
שבת שלום למאמינות לכופרות ולספקניות. (ואלו רק האישיותות המתקיימות בתוכי…)
זיוה
נ.ב. לא חזון אחרית הימים שיש עבריין שהוא הומו מוצהר? נגיד, כשכל הח'ברה הלכו לרוקן פיצוציה או לפוצץ את הירקן בסיסמה "מי שלא בא הוא הומו!" הוא אמר "אני"?! פתאום ניסיתי לדמיין לעצמי…