השבוע יצא לי להציג את עצמי או להיות מוצגת פעם אחר פעם כלסבית דתיה. זה התחיל בתיק בבית משפט בעניינה של לסבית דתיה, המשיך בשיחה עם חבר דתי לעבודה על פיענוח הרצח בבר נוער, והסתיים, בינתיים, במאמר שכתב מישהו דתי כנגד הקהילה הגאה עליו התבקשתי להגיב.
בכל המקרים ניסיתי להגיד שלא ברור מה רוצים ממני. אני כבר בכלל לא דתיה. בכל המקרים מצאתי את עצמי לגמרי דתיה. המדרש השבוע מספר לי שאני לא היחידה שזה קורה לה:
במדרש רבה לפרשת בלק פרשה כ' פיסקה ד' מגיב המדרש להתייעצותו של בלק מלך מואב בזקני מדיין בדבר הדרך הנכונה להילחם בעם ישראל. המדרש עומד על כך שלפי התנ"ך (בראשית ל"ו) מואב ומדין היו בכלל אויבים, אז מה פתאום ההתייעצות הזו? כך מסביר המדרש:
"ויאמר מואב אל זקני מדין" (במדבר, כ"ב, כ"ד).
מה טיבן של זקני מדין כאן? [מה שייכים לפה המדיינים? שואל המדרש]
שהיו [המואבים] רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ [=מנצחים שלא כדרך הטבע, במלחמה מול האמורי הנזכרת קודם לכן בתורה] ואמרו:
מנהיג שלהן [משה רבנו] במדין נתגדל.
נדע מהן [מהמדיינים] מה מדותיו.
אמרו לו זקני מדין [למלך מואב]: אין כחו אלא בפיו!
אמרו להם [המואבים] אף אנו נבוא כנגדן עם אדם שכחו בפיו. [ואז הם החליטו לשכור את שירותיו של בלעם.]
מסתבר שמשה רבנו לא מצליח לברוח מעברו.
בבואו אל מדין הוא מוכר כ"איש מצרי". על אף שבשלב זה הוא למעשה פליט ממצרים, הנרדף ע"י שלטונות מצרים, מתוך שמרד בחוקי השלטון המצרי, לטובת אחיו העברים.
אכן במדיין הוא מתחתן ואף מוליד ילדים. אולם בסופו של דבר הוא עוזב.
שנים אח"כ, והוא כבר מנהיגו המוכר של עם ישראל, נזכרים המואבים כי בעצם מדובר במדייני. המדיינים מכירים אותו הכי טוב. והם באמת מכירים אותו הכי טוב. כוחו בפיו. איש ערל שפתיים שכוחו בפיו. זר לעולם לא היה מנחש שזה כוחו.
כמה השתנה משה מאז שהיה למדייני. כמה גדל מאז. השליחות מול פרעה, היציאה ממצרים, חציית ים סוף, תלונות העם, הקמת מערכת המשפט הישראלית, מעמד הר סיני, וזו באמת רק רשימה חלקית. עדיין הוא מזוהה כמדייני. עדיין באמת המדיינים מכירים אותו הכי טוב.
***
יש לי חברה נכה שעובדת במקצוע טיפולי. בשלב מסויים הציעו לה לעבוד עם נכים והיא מאוד התלבטה. שאלתי אם העבודה מעניינת. היא אמרה שמאוד. שאלתי אם היא משתלמת, והיא אמרה שכן. תהיתי איפה ההתלבטות.
הסבירה לי חברתי שכל חייה היא עבדה קשה כדי לא להיות מתוייגת כנכה, על אף נכותה הבולטת לעין. היא חוששת שהציעו לה את העבודה כי היא נכה. היא לא מעוניינת בתיוג הזה. סברתי שהיא מטומטמת. היא כבר הוכיחה כי היא מסוגלת לטפל, והיטב, גם באנשים שאינם מוגדרים כנכים. אבל עבור נכים הטיפול מתחיל ברגע שהם רואים אותה. היא כבר מהווה דגם של יכולת (והאמיני לי, יכולת מרשימה,) עוד לפני שהיא פתחה את הפה. זה נראה לי יתרון עצום. מה הטעם לברוח מהביוגרפיה שלך במקום למנף אותה?!
***
התכחשותו של משה עצמו לביוגרפיה שלו גובה ממנו מחיר כבד.
בהמשך הפרשה, לאחר ששליחותו של בלעם נכשלת מוצאים המואבים דרך אחרת להכשיל את עם ישראל "ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כ"ה א'). הפעם הם הרבה יותר מצליחים. משה מתחיל לטפל בעם, על פי מצוות ה'. טיפול שיגבה עשרים וארבעה אלף(!) חללים. באמצע האירוע, כשמשה אוסף את כל העם בפתח אוהל מועד, משכן ה'(!) וכל העם בוכים (על חטאיהם? על העונש הצפוי?) מתואר המעשה המדהים הבא: וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(כ"ה ו') "והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל-אחיו את-המדיינית, לעיני משה, ולעיני כל-עדת בני-ישראל; והמה בוכים, פתח אוהל מועד."
כידוע הסיפור ממשיך בכך שהאיש זונה עם האישה ממש שם ופנחס הורג את שניהם.
מכל מקום, על האירוע הזה מספר המדרש שלנו בפיסקה כ"ד כך:
"והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו"
מה ראה לעשות כן? [בנוהג שבעולם סקס אינו נעשה באמצע אסיפה לאומית!]
ללמדך, שלא חלק כבוד לא לשמים ולא לבריות!
… [ומה הביא אותו לכך?] אמרה לו [הזונה]:
איני נשמעת אלא למשה! שכך צוה אותי בלק אבא, שלא לשמוע אלא למשה רבכם – שאבי מלך.
[המדרש מבוסס על כך שעל פי מדרש קדום; אותה מדיינית היא בתו של בלק מלך מואב, ששלח אותה לזנות כתוכנית להכשלת ישראל, אחרי שתוכניתו לגיוס בלעם כשלה.
מכל מקום, לנסיכה, כמו לנסיכות, יש דרישות: "אני לא נענית לך" אומרת הנסיכה לישראלי החרמן. "אתה סתם אדם פשוט. אני יש לי הוראות מאבא. אני שומעת רק למי שמקביל למעמדו של אבי. אני רוצה את משה רבנו!"
עכשיו הגיע הרגע המסוכן שהסקס כבר הפך לעניין של כבוד. כרגע אין מצב שהישראלי יוותר. גם לכבות חרמנות וגם לוותר על הכבוד??? לכן עונה לה הישראלי:]
אמר לה: הרי אני גדול כמותו! לעיניהם אני אביאך. [אני אוכיח לך מול כל עם ישראל שאני גדול ממשה רבנו.]
תפשה בבלוריתה [=משך אותה בפוני. בשלב הזה מתגלה הישראלי החרמן ורודף הכבוד גם כמאהב ענוג במיוחד…] והביאה אצל משה.
אמר לו [הישראלי למשה]: בן עמרם, זו מותרת או אסורה?
אמר לו [משה לישראלי]: אסורה היא לך!
אמר לו זמרי [זה השם של הישראלי על פי המסורת]: ואותה שלקחת [=ציפורה אשתך]??? מדינית היא!!!
מיד נתרשלו ידיו של משה
ונתעלמה ממנו הלכה
וגעו כולם בבכיה.
משה רבנו ששילח את אשתו, שפרש מאישתו, שהלשון הרע הכי קשה שנאמר עליו הוא, שהוא "לקח אשה כושית" בורח ובורח מעברו. משה רבנו מתכחש למשפחה המדיינית שהקים. כשזמרי מזכיר לו את עברו המוכחש הוא אינו מסוגל להתמודד עם הטענה הפשוטה. "נעלמה ממנו הלכה". הוא אינו מסוגל לערוך את האבחנה הפשוטה בין הזנות המתרחשת בפרהסיה, שתפקידה הגלוי הוא להטות את ישראל לעבודה זרה לבעל פעור, לבין נישואיו והקמת משפחתו. הוא אינו מסוגל, משום שבלבו הוא מעולם לא השלים עם האבחנה בין השניים. בליבו הוא מעולם לא השלים עם המשפחה שהקים.
מי שבורח מעברו, נעלמת ממנו הלכה. וכל עם ישראל בוכה בקלונו של משה הוא קלונו של העם.
אז משה הוא עברי שגדל בבית פרעה והקים משפחה מדיינית ועדיין הוא מנהיגנו הבלתי מעורער לנצח.
ואני לסבית, שגדלה בין בני עקיבא לאולפנת כפר פינס, וכנראה כל חיי שפת הלב והאסוציאציות שלי תהיה דוסית שוטפת… ואולי אם אני אשלים עם זה לא תתעלם ממני הלכה. אני אצליח לערוך את האבחנות הפשוטות בין טוב לרע. בשפה שגדלתי בה, כמו בכל שפה אחרת, יש הרבה טוב והרבה רע. מי שלא משלים עם השפות שעיצבו אותו לעולם לא יוכל להבחין בדקויות של הטוב והרע. בכוחה של הביוגרפיה שלו. תמיד הוא יהיה עסוק בלברוח ולהכחיש הכל.
ובנימה דידקטית זו,
שבת שלום
זיוה