לא ממש קשור לט"ו בשבט, אבל לגמרי מעסיק אותי בימים אלו, ועומד בליבה של פרשת יתרו: מהי התגלות. מה זאת אומרת שאלוהים התגלה אלינו בסיני? מה זה אומר שהוא דיבר אלינו? מה זה אומר ששמענו את אלוהים?
המדרש בפרשת יתרו לא מפסיק לעסוק בכך. הוא מתחיל משאלה צדדית, ההתגלות לנשים וגברים, ומסיים בהיסטוריוסופיה של אופי ההתגלות, כשבאמצע הוא סוקר אינספור דרכים להבין את ריבוי הקולות, השפות והשמיעות של ההתגלות. אנחנו כמובן נטעם רק קצת, מההתחלה ומהסוף של המהלך המדרשי המבריק של שמות רבה לפרשת יתרו.
זה מתחיל בפרשה כ"ח סימן ב':
"כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" – אֵלּוּ הַנָּשִׁים.
אָמַר לוֹ: אֱמֹר לָהֶם רָאשֵׁי דְבָרִים, שֶׁהֵם יְכוֹלוֹת לִשְׁמֹעַ. "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" – אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים.
אָמַר לוֹ: אֱמֹר לָהֶם דִּקְדּוּקֵי דְּבָרִים, שֶׁהֵם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ.
יש בערך פי עשר יותר בנים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מבנות, ובכל זאת לדעת חז"ל דווקא לגברים כדאי להגיד באריכות ובדקדקנות… שוין.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לַנָּשִׁים תְּחִלָּה? שֶׁהֵן מִזְדָּרְזוֹת בְּמִצְווֹת.
דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיְהוּ מַנְהִיגוֹת אֶת בְּנֵיהֶן לַתּוֹרָה.
אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא דְּקֵיסָרִין (מקיסריה): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁבָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם, לֹא צִוִּיתִי אֶלָּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִצְטַוֵּית חַוָּה, וְעָבְרָה, וְקִלְקְלָה אֶת הָעוֹלָם.
עַכְשָׁיו, אִם אֵינִי קוֹרֵא לַנָּשִׁים תְּחִלָּה, הֵן מְבַטְּלוֹת אֶת הַתּוֹרָה.
לא חשוב אם פונים לנשים תחילה כי לנו זה ממילא יותר קצר, או כי אנחנו יותר צדיקות, או כי הכי קריטי להגיד דווקא לנו כי כידוע אנחנו ורק אנחנו מטפלות בילדים. מה שבאמת חשוב זה, שבסופו של דבר המדרש מבין היטב את מחירה של ההפרדה וההדרה. אם לא נצווה את כולם יחד, אם נשאיר חלק "בחוץ", אותו חלק פשוט יבטל את המצווה. בסופו של דבר, במהלך ההיסטוריה, הקבוצות המודרות, מערערות על התורה והחברה, על כל תורה וכל חברה. הן חושפות בעצם קיומן ומתוך מריין את הכשל המוסרי שבהדרה. אלא שההדרה תמיד מבססת זהות. ה"הם" מבסס את ה"אנחנו". לכן חשיפת הכשל בהכרח מערערת את כל המבנה החברתי ואת המבנה המוסרי עליו נשענת החברה הכושלת.
אני מדמיינת את רבי תחליפא עומד באמפי של קיסריה וצועק מבעד למקרופונים: "נשים, ערב טוב קיסריה" וכל הנשים מריעות. "אנשים, ערב טוב קיסריה" וכל הגברים מריעים. ואז הוא צועק בכל רם וצלול את תובנתו המהפכנית: "חייבים לשתף את הנשים. אם לא התורה תתבטל!!!" וכל אלפי המשתתפים, ובעיקר המשתתפות בהפגנה מריעים וצועקים "תחליפא, תעשה לי ילד" או בגירסה הדוסית "ימים על ימי מלך תוסיף"
טוב, אולי זה לא היה בדיוק ככה אבל זו וודאי היתה רוח הדברים. או ככה זה היה צריך להיות… (ולהרחבה על מדרשו של רבי תחליפא ראי מאמרה של לוין)
אבל מה שמעניין בעיניי במיוחד במדרש הזה הוא הרעיון שההתגלות מותאמת למתגלה. לא בהכרח הנשים והגברים קיבלו התגלות זהה. כל אחד "כפי כוחו". ולא רק הנשים והגברים אלא כולם. לדוגמה, בפרשה כ"ח סימן ו':
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַהוּ (תהלים כט, ד): "קוֹל ה' בַּכֹּחַ"? אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן?!
וַהֲלוֹא מַלְאָךְ אֶחָד אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּקוֹלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י, ו): "וּגְוִיָּתוֹ כְּתַרְשִׁישׁ וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן" וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה כג, כד): "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּכֹחַ???
אלוהים צריך להתאמץ כדי שישמעו אותו??? צריך לצעוק?! צריך להפעיל כוח?!?! איך אפשר להגיד כזה דבר?!?!?! שואל המדרש, ועונה:
אֶלָּא "קוֹל ה' בַּכֹּחַ" בְּכֹחַ כָּל הַקּוֹלוֹת…
הכוח עליו מדבר הפסוק הוא הפוטנציאל. התגלות האל היא הפוטנציאל של כל הקולות שאדם יכול לשמוע!
בפרשה כ"ט ממשיך המדרש ומסביר שאופייה המגוון ורב-הפנים והקולות של ההתגלות עלול להטעות אותנו לחשוב שיש ריבוי אלים, וכך כותב המדרש בסימן א':
"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", הֲדָא הוּא דִכְתִיב (=זהו שכתוב) (דברים ד, לג): "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים (מדבר מתוך האש)?!"
הַמִּינִין שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי שִׂמְלָאי,
אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בָּעוֹלָם.
אָמַר לָהֶם:
לָמָּה?
אָמְרוּ לוֹ: שֶׁהֲרֵי כְּתִיב (כתוב): "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים" (אלוהים זה לשון רבים. להבדיל מאלוה.)
אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא כָּתוּב מְדַבְּרִים? אֶלָּא "מְדַבֵּר"!
(באופן מפתיע נוק-אאוט לרבי שמלאי)
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לָאֵלּוּ דָּחִיתָ בְּקָנֶה רָצוּץ, לָנוּ, מָה אַתָּה מֵשִׁיב?
(אלה כופרים. אפשר לענות להם תשובות מטומטמות. ועכשיו ברצינות)
חָזַר רַבִּי לֵוִי וּפֵרְשָׁהּ –
אִלּוּ הָיָה כָּתוּב "קוֹל ה' בְּכֹחוֹ" לֹא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד.
אֶלָּא (תהלים כט, ד): "קוֹל ה' בַּכֹּחַ" – בַּכֹּחַ (הוא היכולת והפוטנציאל) שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. (ואני מדגישה. כל אחד ואחד!)
הַבַּחוּרִים לְפִי כֹּחָן
וְהַזְּקֵנִים לְפִי כֹּחָן
וְהַקְּטַנִּים לְפִי כֹּחָן.
מסביר רבי שמלאי, שהעם באמת שמע הרבה אלוהים! בריבוי! כל אחד קיבל את ההתגלות שמתאימה לו. כל אחד לפי יכולתו. כל אחד לפי הפוטנציאל שלו. אלו שני הפנים של המילה "כוח" (שבסופו של דבר הם פן אחד).
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁשְּׁמַעְתֶּם קוֹלוֹת הַרְבֵּה תִּהְיוּ סְבוּרִין שֶׁמָּא אֱלֹהוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ בַּשָּׁמַיִם, אֶלָּא תִּהְיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי הוּא ה' אֱלֹהֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ו): "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"
ואנחנו צריכים להבין שלמרות הריבוי האינסופי של ההתגלות האלוהית האל הוא אחד.
אלא שההיסטוריה מלמדת שההתגלות המונותאיסטית לא מייצרת את ההבנה הזו כל כך בקלות. ההתגלות דווקא השתיקה את ריבוי הקולות בעולם. המדרש מודע לכך ומנסה לנחם אותנו. כך מסיים המדרש את פרשת יתרו (פרשה כ"ט סימן ט'):
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ (שאגב הוא חתנו של רבי תחליפא מההופעה בקיסריה שבה פתחנו, שנותן לנו הופעה לא פחות נשכחת, ואפילו עוצרת נשימה ממש: תיאור "מהשטח" של ההופעה המכונה "מתן תורה") בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, צִפּוֹר לֹא צָוַח, עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה, אוֹפַנִּים לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, הַיָּם לֹא נִזְדַּעֲזָע, הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ, וְיָצָא הַקּוֹל: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"…
וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ה, יט): "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף"
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַהוּ "וְלֹא יָסָף"? אֶלָּא כְּשֶׁאָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ יֵשׁ לְקוֹלוֹ בַּת קוֹל (=הד), וְהַקּוֹל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא הָיָה לְקוֹלוֹ בַּת קוֹל…
הִשְׁתִּיק כָּל הָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין חוּץ מִמֶּנּוּ, וְאָמַר: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ.
זה היה יופיה ויפעתה של התגלות האל אחד. זה היה מחירה הנורא. אפילו להדהוד לא נותר מקום. אבל לעתיד לבוא יחזור ריבוי הקולות, לא בלשון רבים אלא ביחיד ועוד יחיד ועוד יחיד. ריבוי של יחידים וייחודיאויות. או בלשון המדרש:
וְלֶעָתִיד לָבוֹא כְּתִיב (ישעיה נא, יב): "אָנֹכִי אָנֹכִי (לשון יחיד ועוד יחיד) הוּא מְנַחֶמְכֶם".
ט"ו בשבט שמח ושבת שלום
זיוה