פרשת בלק

מאת: תמי פיליפ

הרבה כבר תמהו בעבר כיצד דבריו של בלעם הרשע נכנסו לתוך סידור התפילה שלנו, ועוד בפתח תפילת שחרית, בעת שאנו נכנסים לבית הכנסת.

אמנם, דברי ברכה הם, אבל כבר הודיע הקב"ה שלא רק שברכתו של אותו רשע מיותרת, היא גם אינה רצויה.

'לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא' אמר לו : אם כן, אברכם ? אמר לו : אינם צריכים לברכתך, 'כי ברוך הוא' משל אומרים לצרעה : 'לא מדובשיך ולא מעוקציך !'

ואפילו אם נתכוונו הדברים לטובה – וספק רב אם בלעם ברך מתוך אהבת ישראל ורצון להצלחתם – הרי 'אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחי : כול טובתן של רשעים, רעה היא אצל צדיקים, שנאמר : 'הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע' (יבמות קג.)'

והשל"ה הקדוש אומר, (ע"פ הגמרא)
'משה כתב פרשיות התורה ופרשת בלעם' , מדוע מצוינת פרשת בלעם באופן מיוחד ?
הרי לכאורה פרשת בלעם היא חלק מהתורה, לא ?
מדוע הוזכרה בנפרד ?
אלא כדי שלא נחשוב שנבואות בלעם אינן קדושות ואינן רצויות לישראל, אם משה כתב אותן, הרי הן נתקדשו ככל דברי התורה השלמה.
והרי בלעם אמר, 'מה טובו אוהליך יעקב' לא נאמר מה יפו, אלא התייחס לטוב וצדק, למידת ההתחשבות בזולת, להקפדה על צניעות הפרט וכבודו, והכיר בכך בחוסנו של העם.
בסידורים מסוימים יש מנהג שיאמר אדם לפני התפילה, 'הריני מקבל על עצמי את מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ומדוע לא אומרים 'ואהבת את ה' אלוקיך ?'
הסבירו על כך בעלי המוסר שאם אב כועס על בנו אך רואה אותו נוהג בכבוד באהבה ובאחווה עם חבריו, שמחתו, ואהבתו מתגברות על כעסו.
אבותינו במדבר לא כוונו פתחיהן זה מול זה, ובזכות אהבתם ואהבתנו אחד לשני, נזכה לרחמי הבורא. (ע"פ טוביה גרוסמן)

ומשהו על ההפטרה :

ההפטרה לפרשת בלק היא מספר מיכה שהוא השישי מספרי תרי עשר.
מיכה ניבא בימי המלכים אחז, יותם וחזקיהו.
בין נבואותיו מזכיר מיכה את בלעם בן בעור ובלק מלך מואב, 'עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור'. לכן כנראה נבחרה הפטרה זו.
אך בעיון נוסף נוכל למצוא עוד הקשרים בין הפרשה וההפטרה :
למשל האריה הטורף, בהפטרה :'כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל' ובפרשה 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה'. גם מוטיב  המים מופיע בהפטרה :
'והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב' ובפרשה 'יזל מים מדליו וזרעו במים רבים'.
ההפטרה מסתיימת בפסוק :' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך'

מהו טוב ?

האם הישר והטוב נתונים לפרשנויות מצד בני האדם ?
האם יש דעות שונות שכולן לגיטימיות ?
המוסר האלוקי הוא מוחלט, אלא שהישר והטוב נתונים לפרשנות שונה מצד בני האדם.
ביסודות המשפט העברי מונחים עקרונות מוסריים, היגדים, קודים והכללות המנחים את דרכי האדם והפוסקים, אך בחברה הרב גונית שאנו חיים בה אנו קולטים מסרים שונים ואף סותרים, אנו חשופים לדעות בבית, להוויית בית הספר, לאמצעי התקשורת, לרוח היהדות, למורים, לעיתים ישנה סתירה בין המקומות השונים.
רבן גמליאל אומר 'כול תלמיד שאין תוכו כברו – לא ייכנס לבית המדרש' וחכמינו הדגישו בפנינו את הצורך להיות דוברי אמת, הגונים, אשר דברינו ומעשינו חופפים.
לפעמים יש בנו נאמנות לגורם מסוים, והכרעות של דילמות משקפות את עולם האחריות המוסרית של האדם.
מוסר האדם הוא יחסי ומותנה בנסיבות הזמן, והמקום, 'ובאת ….ואל השופט אשר יהיה בימים ההם' יפתח בדורו-כשמואל בדורו, המחלוקת בנושאים מוסריים מותרת כול זמן שהיא לשם שמיים.
משפט אנו עושים, וחסד אוהבים. מכאן שהמוסר הוא שילוב של משפט וחסד.
(ע"פ רחמים מלמד-כהן)

שנזכה לעשות משפט ולאהוב את החסד, ולהצניע לכת עם אלוקים.

שבת שלום !