בלוג

ביום שישי בצהריים טיילתי לי בשוק האוכל בדיזנגוף סנטר. "טיילתי לי" הוא כמובן ביטוי מכובס ל"נשלחתי בפעם ה-17 לסופר כדי להביא ביצים/ שמנת/ חלות לשבת/ שקר כלשהו שנשכח מהרשימה המקורית" – אבל מי סופר. בכל אופן עצרתי למנוחה קלה על המדרגות כאשר עיני צדו זוג נשים חמודות שנראו מאוד מאוד מאוהבות. בין ביס לביס הן...

בחול המועד פסח נסענו אשתי הילדים ואנוכי למשפחה בירושלים. התכנית האמנותית כללה את מוזיאון המדע, פיקניק, ארוחות משפחתיות ודייט מרובע עם בת הדודה של אשתי ובעלה. הימים הם ימי פסח וירושלים – כשרה מאז ולתמיד. מצאו לנו הבני דודים קפה אופנתי, אפילו שיקי הייתי אומרת, ברחוב עזה (אגב, באותו בית קפה חינני התוודעתי לעובדה המצערת...

יש איזו סברה פסיכולוגיסטית בשקל שבעים הגורסת כי ככל שאנשים מתבגרים, שלא לומר מזדקנים, הם חווים הקצנה בינונית עד קשה של נטיות והתנהגויות. בעיקר של אלו הפחות פוטוגניות, נגיד. ממרום הארבעים וקצת אביבים אלרגיים שלי, אני כבר יכולה בהחלט להעיד שלא רק שהפסיכוזות מחריפות – יש גם כאלה הנוצרות להן בכיף תוך כדי תנועה. כך...

השבוע צד את עיני העצלה סיפור שהלהיט רוחות רבות (לא, אוף איתכם. לא גדעון סער. הוא לא לוהט, נו): זוג הומואים שביקש את עזרת הציבור, בעיקר ציבור ידוענים – בגיוס כספים שיעזרו להם לממש את זכותם להיות הורים ביולוגיים באמצעות פונדקאות. הרשת געשה: "מגיע להם/ לא מגיע להם/ עירית לינור לא תיתן שקל/ נינט דווקא...

וקורה שלוקחים אתכם לסדנת העצמה כלשהי: בין אם מדובר ב"פיתוח מנהלים" קלאסי, אולי "אסרטיביות ככלי", איזה "דעי את חוזקותייך" אחד ואולי אפילו "הרגלים לאנשים אפקטיביים במיוחד". בסדנאות הללו תידרשו מתישהו לשבת עם עצמכם ולעשות בדק בית, תכנית עבודה לחיים, מסיבת פרידה מעצמכם ועוד המצאות שונות ומשונות וזאת בכדי לשכנע אתכם שהכול בידיכם והעתיד יהיה ורוד...

לפעמים נדמה לי שלעולם לא אפסיק לצאת מהארון. ארונות רבים אורבים לי חדשות לבקרים ולא תמיד ארון הלסביות הוא הקשה שבהם. מהארון הנוכחי אצא ברשותכם לא כלסבית, לא כגריאטרית, אפילו לא כחולונית (למרות שרק אלוקים יודעת שזו חתיכת יציאה). הפעם אני יוצאת מהארון כנפל תודעה פוליטית, לסבית בלאי ללא צ'יפ לוחמני, רדיקלית דה לה שמאטע....

היה זה שבוע נאה לקהילת הנשים הגאה ושומרת המצוות. כך לפחות היה נראה כשהכתבה הגדולה באחד מכלי התקשורת על ארגון בת קול והנשים היפות והאמיצות שהשתתפו בו – פלוס הפוסט הראשון בבלוג הזה – שותפו עוד ועוד בפייסבוק עד שנראה היה כי כל הפיד והעולם כולו רק גשר צר מאד ועליו מצטופפות באחווה לסביות דתיות....

 המשפחה שלי התחילה בתור סיפור רכילות מופלא שהסתובב במסדרונות אחת מחברות התקשורת הגדולות בארץ. שתינו היינו סטודנטיות. שתינו עבדנו במוקד מכירות ולמרבה המזל, שתינו היינו לסביות. חודשים ארוכים עבדנו באווירת המוקד העליזה בלי להיות מאד מודעות זו לנוכחותה של האחרת (וגם את זה תלוי את מי שואלים, כן? אני הייתי דווקא מודעת ליפעתה אך היא לא...

  שנים אני עוקבת אחרי מצעדי הגאווה בת"א ובירושלים, ואני תמיד חושבת "וואו, כל הכבוד להם שהם יוצאים ככה לרחוב ולא מתביישים בזהות שלהם", ומקנאה בשלמות של אלה שמשתתפים. אף פעם לא העזתי להגיע למצעדים כי אני מניחה שקלטתי שאני חלק מהעולם הזה, ולא הייתי מוכנה עדיין לצעד הזה. לא הייתי מוכנה להצהיר הצהרות –...