Tags

  בפרק כג אומר הפסוק: 'הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנותי' (פסוק כ) כמה פסוקים אחר כך אומרת התורה: 'כי ילך מלאכי לפניך' (פסוק כג) היכן הפסוקים פוגשים אותי? מיהו אותו מלאך שאלוקים שולח אלינו? מפגיש עמו אותנו? אני חושבת שכל אחד מאתנו פוגש כול יום את המלאך, אם בדמות נהג האוטובוס...

  אחרי שירת הים מספרת לנו התורה : 'ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התף בידה ותצאן כול הנשים אחריה בתופים ובמחולות.' (שמות טו כ') כמה תובנות : מרים יוצאת במחול עם התוף, ואחריה מצטרפות אליה הנשים בתופים ובמחולות. מרים נגנה על תוף אחד והנשים נגנו על התופים. מרים נגנה על תוף והנשים גם רוקדות, גם יוצאות...

לעילוי נשמתה של רונה רמון ובכל זאת אחרי הכול יעקב אבינו חי. אחרי כל מה שעבר עם משפחתו הגרעינית, עם משפחתו המורחבת, עם אלוהיו, עם המלאך, עם מעבידו, אחרי כול תלאותיו יעקב חי. תשוקת החיים בערה בו גם אחרי כול האובדנים שחווה. יעקב אבינו עדיין מתקיים, עדיין לא נכחד, עדיין נשמה באפיו. יעקב עדיין לא נאסף אל אבותיו,...

כאשר שולח יעקב את בניו בחזרה למצרים מצרף להם לדרך את מידת הרחמים. 'ואל שדי יברך אתכם ויתן לכם רחמים' מי מי מאתנו לא זקוק לרחמים לאותה מידה של חמלה, הבנה, השתתפות. שמי מאתנו לא רוצה להיות עוד קצת בתוך הרחם להיות מוגן, ספון, עטוף? אלא שאולי הרחמים לא עמדו לאחי יוסף בעת שהשליכוהו אל...

  והפעם נצעד, נלך, נצא, אל סוף הפרשה. 'וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם' הפרשה שלנו מרובה ביציאות, בבריחות, אך גם בנחיתות במקומות רצויים. יעקב יוצא, חולם על סולם אלוקים, פוגש ליד הבאר את רחל, מקים משפחה, צאצאים. בסוף הפרשה כשיעקב יוצא לביתו פוגעים...

  אני חושבת הרבה על הפסוק שאמרו אחי רבקה 'ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה' (בראשית כד נז). מדוע בקשו רק לדעת את דיבורה? את הגיות פיה? את תווי לשונה? מדוע לא בקשו לדעת את דעתה? את מחשבתה? את פירות דרכה? את מהלך מוחה הקודח, את סתרי ליבה? אולי מפני שהיו בטוחים שלרבקה יש דעה מוצקה, נוכחת, ברורה,...

  הפרשה מכילה כ"כ הרבה נושאים, מרחבים, דמויות, יחסים בין אנשים ויחסים בין אלוקים ואנשים, אנשים-חיות-צמחים, אך פסוק אחד שאומר הקב"ה תפס אותי. במפטיר נכתב: וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כול היום, וינחם אלוקים כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו, ויאמר ה' אמחה את האדם...

כמה מחשבות עלו בי בעקבות סיומה של הקריאה בתורה, ובעקבות הציווי של משה לעלות להר העברים להר נבו. משה מתבקש לעלות להר העברים הוא הר נבו, מדוע המקום בו יסיים את חייו נקרא 'עברים', מהם עברי חייו, מה הם מעברי חייו? מה יש לנו כאן? עברים, מעברים, המעבר האחרון, הסופי? וגם בסופו של דבר הר…...

  למה אנחנו ניצבים? למה אנחנו חזקים? מה מסביר את היציבות שלנו כיחידים, כעם? אם נלך לסוף הפרשה, כי שם נאמר: 'לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם' (דברים ל' כ') השבועה, ההבטחה שנתן אלוקים לאבות מדגישה...

  בין הנושאים הרבים בהן עוסקת הפרשה, מצווה התורה להקדיש 3 ערים שישמשו כערי מקלט, לחוטא בשגגה, על מנת שלא יפגעו בו, שישמר, שיהיה מוגן. ואני חשבתי כי המקלט נדרש לכל אדם, לא רק לחוטא, לא רק למי שפשע, אלא כל אחד מאתנו זקוק למקלט, לפינה, למקום שיהא מוגן בו, שמור, שירגיש בו מרופד. אז...