מדרש לשבת - הבלוג של זיוה

הפרשה שלנו מספרת על תפילה שכשלה. ולא סתם תפילה, תפילתו של משה רבנו בכבודו ובעצמו, משה שהוציא אותנו ממצרים ועבר איתנו את כל מוראות המדבר מוצא עצמו מתחנן להגיע לארץ היעודה וה' אומר לו "תסתום" או במילות הפרשה "רב לך. אל תוסף דבר אלי". אם כל זה לא מספיק הקב"ה מעלה את משה להר כדי להראות לו את הארץ שאליה לא ייכנס הוא, כי אם יהושע. מבחינת א-לוהינו משה הוא כבר הכושי שיכול ללכת. יש מנהיג חדש.  וליבם של בעלי המדרש, כמו ליבנו שלנו, נחמץ.

 דברים פרק ג' פס' כ"ג – כ"ח:

וָאֶתְחַנַּן אֶל-יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ אֶת-גָּדְלְךָ וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן  וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה  עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ  כִּי-לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה  וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ  כִּי-הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

ואכן, בפיסקה ח' לפרשה ב', בא המדרש חשבון עם הקב"ה בשמו של משה:

 "ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ"

אמר לפניו (משה): ריבונו של עולם, למה איני נכנס לארץ? מפני שאמרתי (במדבר כ' י') "שמעו נא המורים"?!

אתה הוא שאמרת תחלה (שם, י"ז כ"ה) "למשמרת לאות לבני מרי"!

משה אומר לאלוהים: טול קורה. אתה התחלת ללכלך ראשון…

אבל המדרש לא מסתפק בכך:

דבר אחר: "אתה החלות".

אמר רבי ראובן: אמר משה לפני הקב"ה: למה את עושה לי כך?

אתה התחלת לבא אצלי! מנין? שנאמר (שמות י' ב') "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה"

אמר לו (משה): משגדלת אותי אתה מורידני מגדולתי???

אמר לו הקב"ה: והרי נשבעתי! [לאחר שגזרתי כבר בספר במדבר שלא תיכנס לארץ ישראל איני יכול לחזור בי משבועתי].

אמר לפניו: רבונו של עולם, "אתה החלות"! כשבקשת, לא חללת השבועה??? לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך שנאמר (שם ל"ב י"ד) "וינחם ה'."?!

ואולי בתורה א-לוהים מקבל את זכות המילה האחרונה אבל לפחות במדרש שלנו, מול טענותיו כבדות המשקל של משה, א-לוהים שותק. רב לו.

***

ועוד מצאתי במדרש שלנו השבוע הד לתחושות הקשות שליוו את החדשות השבוע ביחס למערכת המשפט. החדשות סערו בשל עדותה של נפגעת אונס שברחה מהדיון לאחר שהושפלה שם קשות. בנסיבות שונות לגמרי גם לי יש השבוע בטן מלאה על משפט מעוול (בעיני) באופן קיצוני. מספר לנו רבי ברכיה (בפיסקה י"ט):

"מעשה באדם אחד שנגנבה טליתו והלך לקבול לדיין עליה ומצאה פרושה על מטתו. ו(עוד) אמר רבי ברכיה: מעשה באדם אחד שנגנבה קומקמוס שלו ועלה לקבול עליו לדיין ומצאו על הכירה שלו…"

***

אולם תפילה או משאת נפש שלא נענית אינה רק כאב לב עבור המדרש שלנו, ואפילו לא רק עוול, אלא ממש בעיה תיאולוגית. אכן עיקר עניינו של המדרש השבוע הוא עיסוק הלכתי ורעיוני בנושא התפילה. בעניין זה מפנה אותנו המדרש לגמרא במסכת ברכות דף ל"א עמ' א' ששם נאמר:

תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה. וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה.

אז נסיים בהלכה שמביא המדרש (וכך הוא פותח את הפרשה בפיסקה א'):

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'"

הלכה: אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל.

מהו שיהא מותר לו להתפלל בקול גדול?

כך שנו חכמים (בבלי, ברכות לא א'): היה עומד ומתפלל יכול ישמיע קולו? כבר פרשה חנה (שמואל א' י"ג): "חנה היא מדברת על לבה "

יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת [שלושת התפילות בבת אחת]? כבר פירש בדניאל (דניאל ו' י"א): "וְזִימְנִין תְּלָתָא בְּיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ" (=וזמנים שלושה ביום הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוהיו).

יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה? כבר פירש דוד (תהילים נה י"ח): "ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי".

יכול יהא תובע צרכיו ויוצא לו? כבר פירש שלמה (מלכים א' ח' כ"ח): "לשמוע אל הרנה ואל התפלה". רנה זו קילוסו (=שבחו) של הקב"ה ותפלה לצרכיו של אדם.

אבא שאול אומר: זה סימן לתפלה – אם כוון אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת, שנאמר (תהילים י' י"ז) "תכין לבם תקשיב אזנך".

בעצם המדרש כמעט מצטט את הגמרא במדוייק למעט מס' השמטות אבל בשינוי אחד. המדרש שואל כמו שראינו:

יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת [שלושת התפילות בבת אחת]? כבר פירש בדניאל (דניאל ו' י"א) "וְזִימְנִין תְּלָתָא בְּיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ" (=וזמנים שלושה ביום הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוהיו).

הגמרא לעומת זאת אומרת:

יכול יתפלל אדם כל היום כלו? כבר מפורש על ידי דניאל "וזמנין תלתא וגו'".

בקיצור הגמרא קובעת שאסור לאדם להתפלל כל היום. את העובדה שצריך להתפלל בשלושה זמנים שונים היא לומדת מדוד. המדרש שלא יכול להשלים עם הפחתה כזו של התפילה משנה את המקור ובהתאמה מצמצם את הלימוד מדוד למהם הזמנים.

כבנאדם פרודוקטיבי אני חייבת להסכים עם הגמרא. אבל אין ספק שיש ימים בהם המדרש עדיף בהרבה…

שבת שלום ושבוע של תפילות שנענות.

זיוה