כולנו למדנו בבית הספר שלאחר חורבן בית המקדש עברה היהדות מהפיכה. לא תמיד אנו נותנים את הדעת לכך שמהפכה זו שינתה באופן עמוק את תפיסת ההלכה ביהדות. ההיסטוריוסופיה היהודית מאמינה שעד חורבן המקדש היתה תשובה אחת לכל שאלה הלכתית. תשובה זו ניתנה על ידי הסנהדרין (סנהדרין, פח א'). מאז משבר החורבן נוצרו הררי מחלוקות. בתחילה הן הובנו כחולשה שנוצרה בעקבות המשבר הגדול כפי שמבהירה הגמרא: "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן, רבו מחלוקות בישראל".

אבל די מהר החידוש והמחלוקת הפכו לסממניה המובהקים ואפילו הנערצים של ההלכה. ממלחמתו של רבי יהושע בדור הראשון שלאחר החורבן על כך "שאין בית מדרש ללא חידוש" (חגיגה ג' א') ועד לפלורליזם העקרוני שמציגה הגמרא במדרש המפורסם: "מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד … אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע – את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין." (חגיגה ג' ב'). התורה מתפתחת. "פרה ורבה". הערך הגדול של לימוד התורה הוא לפתח "לב מבין" לעמדות שונות. הגמרא דורשת מכל אחד ואחת מאיתנו. היא פונה לכולנו באורח אישי: "אתה!" "קנה לך לב מבין!". הגמרא מלמדת אותנו שלא נולדים עם גישה פלורליסטית. כולנו מקובעים בתוך אמתותינו אמונותינו והרגלינו. עלינו לקנות במאמץ את הגישה הפלורליסטית. הגמרא גם מלמדת אותנו שלא די בחכמה כדי להיות מסוגל להבין ולהכיל גישות שונות ומנוגדות. דרוש תרגול שלם של האישיות, שינוי של הלב, על מנת לקנות זאת.

המהפכה הגדולה הזו לא עברה ללא התנגדות. הפולמוס היה חריף. רבי אליעזר, בן דורו של רבי יהושע, התנגד באופן קיצוני לאותה חדשנות. התלמוד מספר שהוא הוציא את עיניו (פשוטו כמשמעו) של תלמיד שהעז לחדש. בכל דור ודור קמו נאמני הלכה שהתנגדו למהפכה של חז"ל דווקא מתוך נאמנות להלכה. הרמב"ם ורבי יוסף קארו, מנסים שניהם, כל אחד מטעמו הוא, לייצר קודיפיקציה חד משמעית של ההלכה. לצמצם את הפלורליזם שבה. כמוהם היו עוד רבים וגדולים בהיסטוריה של ההלכה, שחששו משאלת הגמרא "היאך אני למד תורה מעתה?!". אבל המהפכה כבר התחוללה.

מה שהחל בחורבן בית המקדש, הולך ומתפתח לאורך ההיסטוריה. העיסוק בהלכה הולך ונעשה יותר ויותר פלורליסטי ומרובה קולות. בעיצוב ההלכה הולכים ומעורבים מגוון גדל והולך של אישים וגישות. להצטרף לאידיאה של ההלכה החז"לית, פירושו להצטרף לאידיאה של פלורליזם.

מזה כעשור העמידו חברות בת קול את פסח שני כיום הסובלנות הדתית. יום שהולך ומצויין בחוגים דתיים הולכים ומתרחבים.
השנה, בפסח שני, נדבר על עמידתה של ההלכה באותה אידיאה שהציבו בפנינו חז"ל – אידיאת הסובלנות. נבחן האם גם בבית מדרשנו, ישנו חידוש מתמיד? האם פיתחנו לב מבין כדי לשמוע את כל העמדות? האם לא החרשנו עצמנו לחלק מהקולות? חשבון הנפש אינו שייך לבית מדרש מסויים. כל בית מדרש המחוייב לחז"ל (בדרך זו או אחרת) מחוייב לסובלנות העקרונית עליה נלחמו חז"ל. למה מחייבת אותנו הסובלנות הזו? מהם גבולותיה? האם ההלכה ממשיכה לקדם ריבוי קולות, פלורליזם וחידוש? ואם כן, באיזה אופן?

בואו לחשוב איתנו יחד.

פסח שני 2016

פסח שני 2016