אני הילה, בת 34 ובת הזוג של לירון מזה 6 וחצי שנים. דתיות וחיות באושר ובזוגיות מהממת.
ניקח אתכן לסיבוב במנהרת הזמן.
למדתי בתיכון חילוני "מקיף אריאל" וגדלתי בבית חילוני. בכתה י' התחלתי להבין שאני לא סתם מעריצה של רון פונטי המוסרת של נבחרת ישראל בכדורעף, אלא מפתחת רגשות. עיבדתי את הרגשות האלה בפעם הראשונה ויצאה ממני הומופוביה מופנמת גדולה כל כך. חשבתי דברים רעים על עצמי, כמה זה נורא וכמה שאני הופכת את החיים קשים למשפחה שלי. לא רציתי קשר לקהילה הגאה בכלל ונמנעתי מיצירת קשרים רומנטיים. אחרי שהתבשלתי כמה שנים עם המחשבות ההרסניות, האלה בסוף כתה י"ב הכרתי מישהי מרעננה שהיוותה נקודת ציון חשובה בחיי. מערכת היחסים הראשונה שלי שגרמה לי לצאת מהארון בפני המשפחה והחברים.
חלפו השנים וחייתי כלסבית ממוצעת עד הלימודים באוניברסיטה. חצי מהכיתה שלי היו דתיים. זו הפעם הראשונה שהכרתי כזו כמות של אנשים דתיים. זו הייתה חוויה אנתרופולוגית חזקה. התבוננתי בכל אחת ואחד במערכת היחסים עם הקב"ה, עם הדת, עם החברה הדתית, מערכות היחסים בין הבנות, במערכות היחסים בין הבנים, באינטראקציה בין המגדרים והתרגשתי. שם התחלתי לחקור בעצמי את נושא הדת.
בנוסף לזה הייתה לי דחיפה "קלה" של חברה לספסל, דתיה, שהתאהבנו עמוקות אחת בשניה וניהלנו 3 שנים של מערכת יחסים כואבת, יפה, שורטת, מרגשת ומאפסת. בזכותה הגעתי לשמור שבת ולהנות מזה, להתפלל בבית כנסת ולהתרגש, להנות מהחברה ולהבין מהי קהילה. על מנת לעזור לה לקבל את עצמה הגעתי לארגון הזה, והצטרפתי בעצמי. אחרי שנפרדנו הזדקקתי לתמיכה הזו.
השינוי האמיתי בחיי היה מצעד הגאווה הראשון שלי בירושלים כחלק מבת קול. הגעתי לבד ולא הכרתי אף אחת! ראיתי את כל הנשים האלו מתחבקות ומכינות את הרמקול לצעידה בנוסח חסידי. הרגשתי את האסימונים נופלים לי אחד אחרי השני. את הצורך במצעדים, את הצורך בקהילה, את הצורך האישי שלי בקהילה. דתית. גאה. כל אחת בנפרד והכל ביחד. הייתי חלק מהוועדה המנהלת של בת קול ופעילה מאוד בקהילה הגאה. הקמתי יחד עם אוריה בן ברית את התא הגאה באוניברסיטת אריאל. לאט לאט נפטרתי מרבדים עצומים של הומופוביה מופנמת. הכרתי חברות נפש ויצרנו קהילה קטנה בתוך הקהילה של בת קול - הארגון שמקסים ומאתגר אותי כל פעם מחדש, ששומר על גלגלי השיניים במוח ובנפש פועלים.
באחד מהחגים ההמוניים בירושלים אצל דליה ואביה, בתקופה ההיא של לפני 6.5 שנים, הכרתי את לירון. שטפנו כלים ביחד. כלומר היו לנו שעתיים של שטיפת כלים ל-25 נשים פלוס סירי בישול ביחד. איתה הבנתי מה זה אומר להיות מאוהבת בלי שיהיה איזה חתול בשק שיצא וישרוט אותי, ישאיר אותי מדממת ויחזור ללקק את הפצעים. הבנתי מה זה אומר מערכת יחסים בריאה. הבנתי שקשיים יש בכל מערכת, אבל המערכת לא צריכה להיות ה-קושי.
תודה לכל אחת מכן שהיא כאן והיא קיימת. כל אחת מכן חשובה, וחשובה לי.
תאריך: 18.2.2021