מאת: זיוה אופק "אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו" (חולין ז ע"א) חלק א': מבוא לפני כשלוש שנים סיפרה לי חברתי "אור" שכמנהלת http://www.agenda.co.il/266/forum פורום דתיות גאות היא מבקשת ליצור מאמר/ים שיתייחס/ו לקונפליקט של להיות לסבית ודתייה, ובכלל היא אוספת מאמרים בנושא. הבעתי את דעתי כי לא ייתכן שיהיה פורום של דתיות בנושא שלא תהיה בו התייחסות הלכתית והיא החזירה אלי את הכפפה. התחלתי ללמוד את הנושא. לא היו אז (ולמעשה עדיין אין) מאמרים ו/או תשובות הלכתיות מפורטים העוסקים בנו

מאת: עדן ארזי לפני זמן לא רב יצאה קריאה לבנות בת-קול להתנדב לקו תמיכה קהילתי. כותרת הקריאה הייתה "קו תמיכה ללסביות והומואים דתיים" כאשר המתנדבים הפוטנציאלים לפי המודעה הם/ן "הומואים ולסביות מהמגזר הדתי". ההודעה תוקנה מאוחר יותר כך שתכלול גם טרנסג'נדרימות וביסקסואלים/ות. ברי לי כי הדבר לא נעשה מתוך כוונה לפגוע, אך המקרה הזה, החובר לעוד עשרות (אם לא מאות) מקרים אחרים של אירועים/הודעות/וארגונים של הקהילה הלהט"בית שבהם מושמטות ה-"ט" ו ה-"ב", רק ממחיש עד כמה נמוכה המודעות לקיומם ש

מאת: ד"ר עירית קורן ד"ר עירית קורן היא מטפלת קלינית, שכתבה את הספר "ארון בתוך ארון: סיפוריהם של הומוסקסואלים ולסביות דתיים", והיא מתמחה, בין השאר, בטיפול בלהט"בים דתיים ובבני משפחותיהם. אתר בת קול גאה ושמח לארח אותה בטור אורח על חשיבות התמיכה והטיפול בחברות הקהילה. עירית היא בעלת קליניקה פרטית במודיעין. מטפלת בעברית ובאנגלית. למעוניינות, ניתן ליצור קשר ישיר עם עירית: korenirit@gmail.com ; 054-5665906 . בשנת 2003 למדתי חינוך יהודי באוניברסיטה העברית. במסגרת אחד הקורסים על מינ

בתחילת הקשר שלנו כל הזמן הייתי אומרת לשילוני, "זה לא הסיפור שלי, אני לא מצליחה לספר לעצמי את הסיפור הזה, אנחנו נצטרך להיפרד". היא הייתה מתעלמת באלגנטיות מהחלק האחרון של המשפט, ובמקום זה עושה איתי סוג של דמיון מודרך – "תעצמי עיניים, הינה אנחנו בעוד עשור, בבית עם גינה (הא, בחלומות שלנו), יושבות עם שתי הילדות שלנו (מתישהו, מתישהו, לא, אין לנו משהו לספר), על ספת הנדנדה מעץ, מדברות על איך עבר היום, אולי חברות קופצות לקפה, או עדיף לבירה, ובעצם למה לבחור אם אפשר גם וגם, ואת כבר לא א

היא ישבה בפינה למעלה, בשמלה ארוכה ועם פאה. ניכר היה שקשה לה לשבת באולם הזה, שהיא נאבקת בעצמה להישאר בכיסא. לכיסויי ראש, כיפות וציציות אני כבר רגילה. כמעט בכל הקרנה יש להם ייצוג נכבד. אבל לבוש חרדי לא ראיתי עדיין באף אחת מ-52 ההקרנות של ארון הקודש עד כה. למרות הקושי, היא נותרה במקומה כל דברי הפתיחה שלי, לאורך כל ההקרנה ועד תום השיחה שאחרי. מאוחר יותר, אגלה מצד שלישי את הסיפור שלה. אחד מילדיה יצא/ה מהארון, והרב החרדי איתו התייעצה, אמר לה לשבת עליו/ה שבעה. בדרך לא דרך היא התגלג